מראית העין על עבודה זרה כה.

והיכא רמיזא וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה מלא הגוים בשעה שעמדה חמה ליהושע. אפשר לרמוז בפסוק וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וכו' ואולם אחיו וכו' וזרעו יהיה מלא הגוים כי כתב הרמ"ע ז"ל משם מהרח"ו ז"ל דיהושע גלגול יוסף. ואפשר כי כאשר א"ל יוסף שישים ימינו על ראש מנשה כתיב וימאן אביו. ויאמר ידעתי בני ידעתי רמז לו שהוא יבא בגלגול יהושע שבא מאפרים ויעמיד השמש וז"ש ידעתי בני ידעתי. ואולם וכו' וזרעו יהיה מלא הגוים. ולכך צריך לשים הימין לאפרים לכבודך ולכבוד יהושע. ועוד אפשר לרמוז דר"ת יהיה מלא הגוים גימטריא בחמה. וגם ס"ת וזרעו יהיה מלא הגוים גימטריא חמה עם הכולל דהיינו שני עכבות אזל שית וקם שית אזל שית וקם שית וכיוצא לאינך אמוראי ולכך נרמז ב' פעמים: ולמאי דאמרו בב"ר דנרמז בקרא בהם עמים ינגח יחדיו יש לרמוז ס"ת עמים ינגח יחדיו גימטריא חמה עם הכולל. והרב עיון יעקב ז"ל נתן טעם למה שהיו שני עמידות שעמדה חמה שתי פעמים ולא היה בפעם אחת ע"ש דרך דרש:

מתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו. אבע"א שעות הוא דלא נפישי כולי האי ואבע"א אבני הברד לא הוו וכו'. שמעתי משם הרב מהר"ר שמואל פרימו ז"ל שדקדק דהכתוב אומר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם להם לישראל והא דקאמר כי ה' נלחם לישראל נראה יתר. ועוד לפי הש"ס דמעלת יהושע היה על אבני הברד קשה דהכתוב על עמידת השמש קאמר ולא היה כיום ההוא. ופירש הרב ז"ל דבשלמא משה רבינו ע"ה דישראל היו נלחמים עם אויביהם הוצרכה עמידת השמש להאיר להם אבל ביהושע דמן השמים נלחמו להשליך אבנים אמאי היה צורך להעמיד השמש ונמצא דנס אבני הברד היה חוזק גדול להגדיל נס השמש וז"ש הכתוב ולא היה כיום וכו' וכי תימא והרי משה רבינו ע"ה העמיד השמש לזה אמר כי ה' נלחם לישראל דייקא שהשליך עליהם אבנים ומה היה צורך להעמיד השמש אלא דיהושע נפשו אוותה כך ועשה רצונו וז"ש לשמוע ה' בקול איש ע"כ דברי הרב הנזכר ז"ל: והנה אני עני כתבתי בחומת אנך שם ביהושע סימן יוד אהא דמשני בסוגיין וזה לשוני ועוד נראה לכאורה דהכא יהושע קאמר שמש בגבעון דום ראה שהוא רוצה לומר שירה וזה לא היה גבי משה וגבי נקדימון וא"כ יש שלשה תירוצים והש"ס תרי מגו תלתא נקט וכל שלשה רמוזי בכתוב עצמו ולא היה כיום רמז דשעי נפישין לשמוע ה' בקול איש דאמר שמש בגבעון דום כי ה' נלחם דהוו אבני ברד ובמעמד שלשתן לא היה לפניו ואחריו ע"כ לשוני שם. וכונתי מבוארת דהגם דמהש"ס פרק סדר תעניות מוכח דנקדימון אחר הגשמים שאמר לו ההגמון דכבר שקעה החמה וכו' וחזר ונכנס נקדימון לבית המקדש ונתעטף ועמד בתפלה וכו' ע"ש דהוא שאל שיזרח לו השמש. מ"מ לא דמי ליהושע דאמר שמש בגבעון דום ואינו אומר שירה כמו שאמרו במכילתא ודרך דרש רמזתי השלשה תירוצים בכתוב: אמנם עתה אני אומר דהש"ס לא תירץ זה דשאני יהושע דאמר שמש בגבעון ואני אומר שירה מכמה טעמים חדא דזהו דרך דרש. ותו בש"ס נקדימון שאל שיזרח השמ"ש ואיך כתיב ולא היה וכו' לשמוע בקול איש והרי נקדימון ונשמע קולו. ותו דהש"ס משני בעצם הדבר שהיה בו בפרק ולא באופן השאלה ומיהו דרך דרש יש לרמוז הני תלתא בכתוב כדאמרן ועוד יש לצדד בענין זה כמו שיראה המעיין ודוק: וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתוב אהא דמשני אב"א שעות לא נפישי כולי האי וז"ל וצ"ל כמ"ד יש ג"ש למחצה דלאו לכל מילי יליף מיהושע עכ"ל ובמטו מיניה דמר לא נהירא לאוקומיה מילתא בפלוגתא אי ג"ש למחצה או אין ג"ש למחצה. אמנם לדרכו אפשר לומר דהיינו כונת הש"ס לשנויי הני תרי שינויי דלמ"ד יש ג"ש למחצה תריץ ואימא שעות לא נפישי והג"ש לאו לגמרי. ולמ"ד אין ג"ש למחצה תריץ דלעולם ענין עמידת השמש הוי כמו שהיה בימי משה ושעות כי הני דאין ג"ש למחצה. אך אבני ברד לא הוו דהוא ענין נוסף ואינו בכלל הג"ש דאינה אלא לענין השמש: אמנם אין אנו צריכים לזה דהשרישנו הרב הגדול מהר"ם אלשיך ז"ל דבענין אגדה ודרשות רז"ל משתמשים תדיר ועושין כעין ג"ש ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא וה"ה נימא במאי דקמן. א"נ אפשר דהגם דבעלמא אין ג"ש למחצה הכא שאני דהכתוב עצמו אפיקיה מכללא וכתיב ולא היה כיום ההוא כלומר הגם דאיכא ג"ש לא תימא בעלמא דהכא שנא ולא היה כיום וכו': והנה כתב עוד הרב עיון יעקב ז"ל וביהושע שהיה יותר רבותא ממשה היינו כדי לחלוק לו כבוד וכה"ג מתרץ הש"ס בסנהדרין דף ה' ע"ב לחלוק כבוד לרבה בר בר חנה ע"ש ובפירש"י עכ"ל ואפשר לרמוז בכתוב עצמו דקאמר ולא היה כיום וכו' ונכלל בזה אפילו למשה רבינו ע"ה והטעם לשמוע ה' בקול איש לחלוק לו כבוד שלא יזלזלו בו כלומר היה זה להורות כי ה' שומע בקולו ויזהרו בכבודו דמשה רבינו בלאו הכי גדול כבודו וכמו שפירש"י שם בסנהדרין דלר"א בל"ה נהגי ביה יקרא ולרבה בב"ח אצטריך שלא יזלזלו בו. א"נ אפשר דח"ו אינו זלזול למשה רבינו ע"ה דשאני יהושע דהוא שאל שמש בגבעון דום ולכך הוו שעתי נפישן אבל משה רבינו ע"ה לא שאל וממילא קאי שמשא וז"ש הכתוב ולא היה כיום ובכלל זה גם משה רבינו ע"ה ולאו גריעותא למשה רבינו ע"ה דהכא לשמוע ה' בקול איש ומשה רבינו ע"ה לא שאל אלא הקב"ה מעצמו העמיד השמש לכבודו: ובב"ר אמרו דא"ל יהושע לשמש לא עבדא דאבא את לא כך ראה אותך אבא בחלום והנה השמש והירח ואחד עשר ככבים משתחוים לי. ויצדק מאד ע"פ מה שכתבנו לעיל בשם הרמ"ע ומהר"י סרוק ז"ל דיהושע גלגול יוסף וכתב רבינו האר"י ז"ל דבפעם ראשון נקרא אב וכשיבא בגלגול נקרא בן וא"ש מ"ש לא עבדא דאבא את כלומר יוסף שנקרא אב ועתה שבא בגלגול כי נקרא בן והרי השתחוית לשעבר:

ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ועשית הישר והטוב. הקשה הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות וכי משום דכתיב מילת ישר נקרא כל הספר ספר הישר והלא בספר שמות כתיב נמי והישר בעיניו תעשה ותירץ דמדכתיב ועשית הישר והטוב דרשינן בכמה דוכתי לעשות לפנים משורת הדין ובקרא דלעיל מיניה כתיב שמור תשמרון את מצות ה' וכו' ועדותיו וחקיו אשר צוך והוסיף ועשית הישר שתעשה לפנים משורת הדין כי הוא טוב בעיני ה' אעפ"י שלא ציוך ועל כן קראו ספר הישר לפי שהוא נוסף על התורה בכמה מצות הישרים וטובים בעיני ה' זהת"ד. והרב עיון יעקב ז"ל כתב וז"ל מהרש"א ז"ל מקשה הלא גם בספר שמות כתוב והישר בעיניו תעשה ובאמת לק"מ דהש"ס לא נקט רק פסוק ראשון שבספר משנה תורה אבל באמת יש הרבה והרבה פסוקים שם בספר דכתיב תיבת ישר ע"ש ותמצא עכ"ל ואני בעניי אומר דודאי מספר שמות ל"ק דשם לא כתיב אלא פעם אחד משא"כ במשנה תורה. ומ"ש דיש הרבה והרבה פסוקים. אני רואה להרב דכתב הרבה והרבה ולא יש כי אם ד' וה' פעמים. ומ"מ עדיין חקירת הרב מהרש"א בציביונה ובקומתה דאטו משום דיש תיבת הישר ה' פעמים יקרא הספר כלו על שם תיבה זו. ובודאי ימצא תיבה אחרת כתובה במשנה תורה כמה פעמים אטו יקרא הספר על שם אותה תיבה. לכן נראה כמ"ש הרב מהרש"א כי ועשית הישר מורה לפנים משורת הדין ומשו"ה נקרא ספר הישר ויצטרף לזה דכתיב הכי ה' פעמים וליהוי כדין וכדין אבל עיקר הדבר כמ"ש הרב מהרש"א ז"ל ודוק הטב: כדרך שהרחיב יעקב לעשו דכתיב עד אשר אבא אל אדני שעירה ורז"ל אמרו שכונתו כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון ולפי מ"ש בזהר הקדוש בפ' ואמרתם כה לחי שהיה כונתו ליחוד עליון. והשומע סובר שכונתו אליו אפשר שכך כיוין יעקב אע"ה עד ת"ת אשר אימא אבא יחוד אל חסד אדני מ' שער מ' יה בחינת אוא"י וא"ש ההי"ב: