מראית העין על ערכין ה.

והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו. כתבו התוספות מכאן משמע דגרסינן רבה שלא אמר אביי מר לרבא חבירו וכו' ע"ש. ראיתי בשו"ת הגאון מהר"ר ישראל מברונא ז"ל הנדפסות מחדש דנשאל בסימן קל"ח אם האב רשאי לומר לבנו מר והשיב הגאון ז"ל בסימן קל"ט וז"ל והאב יכול לומר לבנו מר כדאמרינן פרק ע"פ דא"ל רב יהודה לרב יצחק בריה שררותיה דמר ורברבנותיה דמר גרמא ליה למר דלא לימא שמעתא מפומיה עכ"ל. ואעיקרא יש להבין מה זו שאלה אם האב רשאי לומר לבנו מר וכי יש ס"ד דאיכא איסורא דקאמר אם האב רשאי ומה שהביא הרב ז"ל ראיה מההיא דע"פ אינה ראיה דההיא דרך לעג אמרה וזו תוכחה וכמעט גערה במבין שלא יזכה שיאמרו הלכה משמו. ותו קשה דהו"ל להרב להביא דרב יוסף אמר מר לאביי כמ"ש התוספות הכא מזבחים דף ס"ב וגם כתבו התוספות בבתרא דף ל"ד ושבועות דף מ"ז דהרב קורא לתלמידיו רבותינו וכ"ש מר ועיין מ"ש בעין זוכר מערכת מ"ם אות מ"ט ע"ש: