מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ח:א

כתב הרמב"ן וז"ל, ביאר הרב ז"ל העיקר הזה ענין השלילות וכו' ת"ל יבמה יבא עליה מצוה וכו' עכ"ל. וכתב ע"ז בעל ספר מגילת אסתר וז"ל נ"ל כי אין בדברי הרמב"ן תוספת כלל על דברי הרב וכו' מ"מ נקוט מיהא פלגא בידך שדעתו הוא כי להקרות שלילה צריך שיהא הכתוב מוצרך אליו, עכ"ל בעל ספר מגילת אסתר:

תו כתב הרמב"ן וז"ל וכיון שהענין כן ראוי לומר בלא תצא כצאת העבדים שהיא מניעה וכו' ממונא מקנסא לא ילפינן וכו' עכ"ל. אמנם מצאתי ראיתי שגם התוס' כתבו כמו שכתב רבינו הרמב"ם, והוא בקידושין (דף כ') בד"ה שאינו יוצא בראשי איברים כעבד וז"ל שם דס"ד דלא גרע מעבד כנעני שאינו יוצא בשש וביובל ובגרעון כסף ועובד את הבת ואפ"ה יוצא בראשי איברים עכ"ל, הרי מבואר שגם התוס' קיימי בשיטת רבינו. והנראה לי בישוב הקושיא שהקשה הרמב"ן, די"ל דהא דקים להו לחכמינו דיציאת עבד כנעני בראשי איברים קנסא הוא כמו שהזכירו בכל מקום היינו אחר שכתב רחמנא לא תצא כצאת העבדים דהוקשה להם אי ס"ד דיציאת עבד כנעני בראשי איברים דינא הוא א"כ לקתה מדת הדין דעבד כנעני יצא בראשי איברים ועברי לא יצא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, ודמיון כזה מצינו בחולין (דף ע"ה) גבי הטילה נפל ר"י אומר חלבו כחלב בהמה ר"ל אומר חלבו כחלב חיה, איתיביה ר"י לר"ל מה חלב ושתי הכליות האמור באשם מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל, בשלמא לדידי היינו דאיצטריך קרא למעוטי, אלא לדידך אמאי איצטריך קרא למעוטי, א"ל טעמא דידי נמי מהכא, ופירש"י טעמא דידי דאמינא לאו חלב הוא מהכא ילפינן לה דהכא אפקיה רחמנא מכלל חלב דמעטיה מהקרבה ואי לאו דמעטיה ה"א דחלב הוא, ובד"ה מש"ה מעטיה פירש רש"י לאשמועינן דלאו חלב הוא אלא לדידך דאמרת חלב הוא לענין אכילה אמאי מעטיה מהקרבה ודוק, וכה"ג איכא טובא בש"ס, א"ו דיציאת עבד כנעני בראשי איברים אינו אלא קנסא ואקנסא ליכא לאקשויי מידי, אבל אם לא כתב רחמנא לא תצא כצאת העבדים לא היינו אומרים דמטעם קנסא עבד כנעני יוצא בראשי איברים אלא היינו אומרים דמדינא עבד כנעני יוצא בראשי איברים דזכות הוא דזכתה תורה שיצאו עבדים בשינוי גופם כמו שיוצאת אמה עבריה בשינוי הגוף דנערות, וכמ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה הנ"ל וז"ל בד"ה שאינו יוצא בראשי איברים כו', דס"ד דלא גרע מעבד כנעני שאינו יוצא בשש ולעיל גבי אמה עבריה דדריש אינה יוצאת בראשי איברים מלא תצא לא הוצרכו לכך אלא דסד"א כיון דיוצאת בשינוי הגוף דסימנים מכ"ש דיוצאת בשינוי הגוף דשן ועין עכ"ל, ודוק: אמנם יש להקשות לשיטת רבינו הרמב"ם מהא דקאמר הש"ס דקידושין (דף כ') ת"ר אם בגפו יבא בגפו יצא בגופו נכנס בגופו יצא ראב"י אמר יחידי נכנס יחידי יצא, וקאמר הש"ס מאי בגופו נכנס בגופו יצא לומר שאינו יוצא בראשי איברים כעבד, א"ל אביי ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפקא, ומשני אי מהתם ה"א ניתיב ליה דמי עיניה וניפוק קמ"ל, ולשיטת רבינו הרמב"ם מאי קושיא דאביי דלמא מש"ה איצטריך בגפו יצא בגופו יצא לאגמורן דלא תצא כצאת העבדים לאו גמור הוא ולא שלילה דאי מלא תצא כצאת העבדים לחודיה ה"א דלא תצא כצאת העבדים אינו אלא שלילה לשלול מהם דין דעבד כנעני כמ"ש רבינו ולא לאו גמור, משא"כ השתא דכתב רחמנא בגפו יצא בגופו יצא דעבד עברי אינו יוצא בראשי איברים כעבד כנעני וילפינן עבריה מעברי בהיקשא כי ימכר לך העברי או העבריה מקיש עבריה לעברי וכמו שהביא רש"י בחומש והוא לשון המכילתא בפרשת משפטים לא תצא כצאת העבדים כיציאת עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין וכו' או אינו אלא לא תצא כצאת עבדים בשש וביובל ת"ל כי ימכר לך העברי או העבריה מקיש עבריה לעברי וכו', ומהו לא תצא כצאת העבדים לא יצא בראשי איברים כעבדים כנענים יכול העברי יוצא בראשי איברים ת"ל העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה מה העבריה אינה יוצאת בראשי איברים אף הוא אינו יוצא בראשי איברים עכ"ל, וכן הש"ס יליף מהאי גז"ש מילי טובא, על כרחין דלא תצא כצאת העבדים לאו גמור הוא דלשלילה לא איצטריך שכבר נלמד מבגפו יצא בגופו יצא ומהיקשא דעבריה לעברי כנ"ל, דבשלמא לשיטת הרמב"ן ניחא דאפי' אי לא הוה כתיב אלא לא תצא כצאת עבדים לחודיה הוה ידעינן דלאו גמור הוא דלשלילה לא איצטריך דבלא"ה ליכא למילף מעבד כנעני דהא דעבד כנעני יוצא בראשי איברים קנסא הוא ומקנסא לא ילפינן אלא לשיטת רבינו קשה. ומה שנראה לי בישוב קושיא זו הוא, ע"פ מ"ש החכם הגדול מוהר"ר יהודה רוזאניס בספר הגדול משנה למלך בפ"ג מהל' עבדים סוף הל' י"ג וז"ל, וא"ת למה לי קרא דאף לאמתך תעשה כן ללמד על ענין האמה תיפוק ליה דהקיש הכתוב עברי לעבריה דמינה ילפינן יציאת היובל לאמה ושאין העבד עברי יוצא בראשי איברים ושהעברי נקנה בכסף וא"כ ה"נ נימא דאיתקש להענקה דהא קי"ל דאין היקש למחצה, וי"ל דלא ילפינן מהיקש אלא שהדינים שיש למוכר עצמו שיהיה ג"כ לאמה משום דאמה דמיא למוכר עצמו אבל הענקה דלא הוי אלא במכרוהו ב"ד לא ילפינן מההיקש אי לאו דכתביה קרא בהדיא והראיה שלא למדנו מן ההיקש אלא יציאת יובל דהוי אף במוכר עצמו אבל שש דלא הוי אלא במכרוהו ב"ד לא למדנו מן ההיקש אלא משום דכתיבא קרא בהדיא וכמ"ש הרב מוהר"ר אליה מזרחי בפ' משפטים בד"ה כי ימכר לך. ומ"מ אכתי תקשי דלמה לי קרא דלו לאגמורן למעט מוכר עצמו מהענקה תיפוק ליה מדאיצטריך ואף לאמתך דאם איתא דהענקה שייך אף במוכר עצמו למה לי קרא ללמד על ענין האמה תיפוק ליה מדהקיש הכתוב עברי לעבריה, וי"ל דלא ילפינן מההיקש אלא מילתא דשייך בה כמו יובל אבל הענקה דהויא לאביה לא ילפינן אי לא דכתביה קרא בהדיא עכ"ל, וכ"כ מוהרימ"ט דף מ"ו. ואין להקשות תינח לתנא דס"ל דענק אמה העבריה לאביה אלא לתנא דס"ל דענק אמה העבריה לעצמה כדאיתא בקידושין (דף ט"ז:) מא"ל, י"ל דהאי תנא ס"ל דלו דהענקה אתי ללו ולא לבעל חובו כדאיתא בקידושין (דף ט"ו). אמנם יש להקשות לר"א דס"ל דאף למוכר עצמו מעניקין ואף לאמתך למה לי תיפוק ליה מהיקשא דעברי לעבריה, ונ"ל די"ל דאי לאו דכתב רחמנא ואף לאמתך ללמוד דמעניקין לאמה לא היינו מרבים הענקה באמה מהיקשא דעברי לעבריה משום דה"א דלו דהענקה מיעט ולא לה כמו דדרשינן אזנו ולא אזנה, וכן תירץ הרב מוהר"י רוזאניס על קושיא אחרת שם, גם א"ל א"כ דלא ילפינן אמה העבריה בהיקש מעברי אלא ממוכר עצמו מדאיצטריך קרא ליכתוב בהדיא דאמה יוצאת בשש כנ"ל, היכי קס"ד דגמ' דאף לאמתך אתי לרציעה הא תיפוק ליה מדהקיש הכתוב עבריה לעברי מוכר עצמו ומוכר עצמו אינו נרצע ואין היקש למחצה, די"ל דאפ"ה ה"א דאף לאמתך תעשה כן אפיק מהיקשא מדסליק קרא מרציעת העבד וכתב וכן תעשה לאמתך משמע על מה דקאי, וכן תירץ הריטב"א על קושיא אחרת שהקשה דלמה לי תעשה ללמד על ענקה דאמה ת"ל מואף לאמתך תעשה כן ואין היקש למחצה, ותירץ דלא אמרינן הכא היקש לגמרי דכן מיעוט הוא, ועל מה דקאי משמע ודוק: והואיל וזכינו לדין דלא ילפינן עבריה בהיקשא מעברי אלא ממוכר עצמו כנ"ל, נתישבה קושיתי שהקשיתי דלמא איצטריך בגפו יצא בגופו יצא לאגמורן דלא תצא כצאת העבדים הוא לאו גמור ולא שלילה כמש"ל באריכות, משום דגם השתא דכתב רחמנא בגפו יצא בגופו יצא אכתי אין הוכחה דלא תצא כצאת העבדים לאו שלילה היא דלעולם שלילה היא, דהשתא אין להקשות דלשלילה לא איצטריך דילפינן שלילה מבגפו יצא בגופו יצא ומהיקשא דעבריה לעברי דהרי בגפו יצא במכרוהו ב"ד כתיב דהא כי תקנה עבד עברי במכרוהו ב"ד איירי כמ"ש רש"י בפרשת משפטים ולא הוה ילפינן מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד, די"ל דשאני מכרוהו ב"ד דקנסיה רחמנא שלא יצא בראשי איברים משום דעביד איסורא שגנב דמהאי טעמא איצטריך ושב אל משפחתו ולא ילפינן שכיר שכיר כדאמר רנב"י בקידושין (דף ט"ו.) לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטריך סד"א מוכר עצמו הוא דלא עביד איסורא אבל מכרוהו ב"ד דעביד איסורא אימא ניקנסיה, ובהיקשא דעבריה לעברי לא הוה ילפינן דלא ילפינן בהיקשא דעבריה לעברי אלא ממוכר עצמו כמ"ש בשם החכם מוהר"י רוזאניס הנ"ל ודוק: ומיהו האי מלא תצא כצאת העבדים נפקא פריך שפיר משום דילפינן בהיקשא דעברי לעבריה אפי' מכרוהו ב"ד דהא כי ימכר לך העברי או העבריה במכרוהו ב"ד את העברי איירי דהא בפ' דהענקה כתיב והענקה אינה נוהגת אלא במכרוהו ב"ד והא דאמרינן דלא ילפינן אמה העבריה בהיקשא מעברי אלא ממוכר עצמו ולא ממכרוהו ב"ד אע"ג דהעברי איירי במכרוהו ב"ד היינו מדאיצטריך לכתוב בהדיא דאמה העבריה יוצאה בשש, ואי ס"ד דילפינן אמה עבריה בהיקשא ממכרוהו ב"ד לשתוק קרא מהא דאמה עבריה יוצאת בשש ונילף מעברי שמכרוהו ב"ד א"ו דלא ילפינן אלא ממוכר עצמו ומוכר עצמו אינו יוצא בשש ולכך איצטריך למיכתב בהדיא דאמה עבריה יוצאה בשש וכמ"ש החכם מוהר"ר יהודה רוזאניס שהבאתי לשונו לעיל, ודוק היטב: ואין להקשות נהי דליכא למילף אמה העבריה מבגפו יצא דאינה יוצאת בראשי איברים משום דלא ילפינן עבריה בהיקשא מעברי אלא ממכרוהו ב"ד, אכתי הוה ידעינן דאמה אינה יוצאת בראשי איברים מבגפו יצא דהרי אחר שגילה לן הכתוב דעבד עברי אינו יוצא בראשי איברים נתגלה לן דהא דעבד כנעני יוצא בראשי איברים אינו אלא קנסא כמש"ל, וא"כ מהיכא תיסק אדעתין דאמה העבריה תצא בראשי איברים, ואי בק"ו מעבד כנעני הא כבר נתגלה לן דקנסא הוא ומקנסא לא ילפינן כמ"ש הרמב"ן. דשתי תשובות בדבר, חדא דמהא דעבד עברי שמכרוהו ב"ד שאינו יוצא בראשי איברים אכתי אין הוכחה דהא דעבד כנעני יוצא בראשי איברים קנסא הוא, דדלמא לעולם דינא הוא והא דמכרוהו ב"ד אינו יוצא היינו משום דקנסיה רחמנא משום דעביד איסורא וכנ"ל, ועוד י"ל אע"ג דליכא למילף אמה עבריה דתצא בראשי איברים מעבד כנעני משום דגבי עבד כנעני קנסא הוא אכתי איכא למילף שתצא אמה עבריה בראשי איברים בק"ו מאמה גופה שיוצאת בשינוי הגוף דסימנים כ"ש שתצא בשינוי הגוף דשן ועין כמ"ש מהרש"א הנ"ל: ודע שהייתי יכול ליישב קושית הרמב"ן שהקשה מהיכא תיסק אדעתין דאמה עבריה תצא בראשי איברים דמעבד כנעני ליכא למילף דהא עבד כנעני קנסא הוא בקיצור ע"פ סברא זו של מהרש"א ודוק, אלא שהארכתי ליישב לשון הרמב"ם דנקט למילף בק"ו מעבד כנעני והא דנקט הרמב"ם הק"ו מעבד כנעני ולא נקט הק"ו מאמה גופא וכמ"ש מהרש"א, י"ל דקושטא נקט דמדעבד כנעני נמי איכא למילף בק"ו כמו שהארכתי לעיל, והא דנקט במכילתא שהעתקתי לעיל וז"ל לא תצא כצאת העבדים בראשי איברים יכול העברי יוצא בראשי איברים ת"ל העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה מה עבריה אינה יוצאת בראשי איברים אף העברי אינו יוצא בראשי איברים עכ"ל, למה ליה למילף מהיקשא דעברי לעבריה תיפוק ליה דמהיכא תיתי לרבויי עברי שיצא בראשי איברים ואי מק"ו דעבד כנעני הא אחר דכתב רחמנא דאמה העבריה אינה יוצאת בראשי איברים נתגלה לנו דהא דעבד כנעני בראשי איברים אינו אלא קנסא ומקנסא לא ילפינן, יש ליישב כמו שישבה הרמב"ן לשיטתו וז"ל ולפי שפרט הכתוב בכאן אמה העבריה שמא נאמר אם כן העברי יוצא בראשי איברים ודרשו בו היקש העברי לעבריה עכ"ל, ופשוט וברור דהוצרך לזה לפי שיטתו דס"ל דאין ללמוד מעבד כנעני משום דמקנסא לא ילפינן א"כ תקשי קושיתי הנ"ל היקשא דעברי לעבריה דלא יצא בראשי איברים למה לי דבשלמא אי איכא למילף מעבד כנעני שפיר איצטריך היקשא כמו שביאר היטב הרב מוהר"ר אליה מזרחי בפ' משפטים משא"כ לשיטתו קשה, ולזה הוצרך ליישב כמ"ש ולפי שפרט הכתוב בכאן אמה העבריה וכו', ולשיטתי יותר מרווח פירושו של הרמב"ן, דלשיטתי כל כמה דלא כתב לא תצא כצאת העבדים היינו יכולין ללמוד תרווייהו ר"ל העבריה והעברי בק"ו מעבד כנעני דעדיין לא שמענו דהא דעבד כנעני יוצא בראשי איברים קנסא אלא היינו אומרים דדינא הוא, וא"כ תקשי למה פרט הכתוב השלילה בעבריה ולא כתב השלילה בשניהם ר"ל בעברי ובעבריה ושמא תעלה על דעתנו בשביל קושיא זו דלכך פרט בעבריה לומר דעברי יוצא בראשי איברים, ולכך דרשו בו היקש עברי לעבריה וכמ"ש הרמב"ן, והשתא דדרשינן היקשא אית לן למימר דפרט הכתוב בעבריה לשום דרשא אחרת, אלא אי לאו היקשא הוה מסתבר לומר דאתי ללמד דעברי יוצא בראשי איברים ולא דרשא אחרת וכמו שרגילין התוס' ליישב כן, וכל זה צריך לומר ג"כ לשיטת הרמב"ן ודוק היטב: ובהא שכתבתי לעיל דאי הוה כתיב בגפו יצא לחודיה לאגמורן בגופו יצא דאינו יוצא בראשי איברים לא הוה ילפינן מיניה מוכר עצמו משום דהייתי אומר שאני מכרוהו ב"ד דקנסיה רחמנא משום דעביד איסורא כנ"ל:

יש ליישב מה שיש להקשות על הרמב"ן שכתב וז"ל, וקרוב אני לחתוך הדין ולפסוק שכך הוא באמת לדון בו שלילות כמאמר הרב וכו' שמיעט העבריה מהם וכו' ושאר הכתוב לכנעני לבדו עכ"ל. ויש להקשות דאכתי אפי' למאן דדריש גבי כי יכה את עבדו בשבט דבעבד כנעני הכתוב מדבר מלא יוקם כי כספו הוא ולא דרש ממהם תקנו עבד ואמה, וצריך לדברי החכם הזה תלמוד אחר בפ' ראשי איברים שמדבר בעבד כנעני מנא ליה להרמב"ן ללמוד שלילות בלא תצא כצאת העבדים רצונו לומר דכיון דאי לאו לא תצא כצאת העבדים הוה מוקמינן בפשטא דקרא דאיירי בכל העבדים או דמסתבר לאוקמי בישראל משום דראויים לחמלה כמ"ש הרמב"ן, וכיון דאיכא סברא מבחוץ דהעבדים העברים יוצאים בראשי איברים יש לנו לומר דלא תצא שלילה כמו שהאריך הרמב"ן לבאר בתחילת שורש הזה, ואי משום דמנא ליה להאי תנא דיליף מלא יוקם כי כספו הוא דכי יכה את שן עבדו בכנעני מדבר רצונו לומר דכיון דאשכחן תנא ר"א דס"ל דלא תצא כצאת העבדים לאו גמור ולא שלילה מנלן דרבנן פליגי עליה דלמא גם רבנן ס"ל דלא תצא לאו ודלמא האי תנא הוא תנא דיליף מבגפו יצא בגופו יצא, דע"ע אינו יוצא בראשי איברים ועבריה ילפינן בהיקשא מעברי, וא"כ נשאר לא תצא כצאת העבדים לאו גמור ולא שלילה כנ"ל. אמנם לכל הנ"ל ניחא, דאע"ג דילפינן מבגפו יצא דאין עברי יוצא בראשי איברים אכתי לא ידעינן דכי יכה איש את עין עבדו בכנעני מדבר, דדלמא שאני מכרוהו ב"ד דקנסא קנסיה רחמנא דעביד איסורא ולא ילפינן מוכר עצמו מיניה, וגם עבריה לא ילפינן בהיקשא ממכרוהו ב"ד כנ"ל, והדרא קושיא לדוכתא מנליה דכי יכה איש את עין עבדו בכנעני מדבר, אלא ע"כ יליף מלא תצא כצאת העבדים, וא"כ שפיר הכריח דלהאי תנא לא תצא כצאת העבדים שלילות הוא ולא לאו גמור ודוק:

אמנם צריך ליישב לשיטת רבינו הרמב"ם המכילתא שהביא הרמב"ן וז"ל וכי יכה איש את עין עבדו רא"א בכנעני הכתוב מדבר וכו' עכ"ל, וא"כ מוכרח דלא תצא כצאת העבדים ס"ל להאי תנא דלאו גמור הוא דאי שלילה אמאי לא יליף דכי יכה איש את עין עבדו בכנעני מדבר מלא תצא כצאת העבדים וכמ"ש הרמב"ן, א"ו דס"ל להאי תנא דלא תצא כצאת העבדים לאו גמור הוא, ולכך הוצרך ללמוד מלמוד אחר כדי שיהיה לא תצא לאו גמור ודוק: ואין לומר דרבינו שכתב דלא תצא שלילה הוא אליבא דאידך תנא דיליף דכי יכה את עבדו בשבט בכנעני מדבר מלא יוקם כי כספו הוא וכמ"ש הרמב"ן א"כ אמאי עשה לא תצא כצאת עבדים שלילה משום דה"א דנילף דתצא העבריה בראשי איברים בק"ו מכנעני ה"ל לרבינו לעשות לא תצא שלילה מטעם שכתב הרמב"ן ודוק: ומה שנראה בזה הוא, דס"ל לרבינו דאין ללמוד מלא תצא כצאת העבדים דכי יכה את עין עבדו בכנעני מדבר והוא ע"פ מה שהביא רש"י בפ' משפטים המכילתא שהעתקתי לעיל, והוא לא תצא כצאת העבדים ביציאת עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין אבל זו לא תצא בשן ועין וכו', או אינו אלא לא תצא כצאת העבדים בשש וביובל, ת"ל כי ימכר לך העברי או העבריה מקיש עבריה לעברי לכל יציאותיו, והקשה הרב המזרחי וז"ל קשה נימא דהיקשא אתי להקיש עברי לעבריה מה עבריה נקנית בכסף, (והנני מוסיף דברים ומה עבריה נקנית בשטר אף עברי נקנה בכסף ובשטר, דהא דעברי נקנה בשטר ילפינן מהיקשא דעברי לעבריה ועבריה לאחרת כמ"ש התוס' בקידושין (דף י"ד:) בד"ה הואיל וכל קנינו בכסף, ובזה לא יספיק תירוצו של בעל נחלת יעקב שכתב דלהא דעבד נקנה בכסף לא צריך היקשא דעברי לעבריה דילפינן שכיר שכיר מנמכר לכותי כמ"ש התוס" דף הנ"ל בד"ה מוכר עצמו מנלן, דנמכר לכותי גופו אינו נקנה בשטר כמ"ש התוס' בד"ה הואיל וכל קנינו בכסף הנ"ל), ותירץ הרב המזרחי דאין היקש למחצה וכו' עכ"ל. ובזה ניחא דלא היה יכול להכריח מלא תצא דכי יכה איש את עין עבדו בכנעני מדבר דדלמא לעולם בעברי מדבר ולא תצא כצאת העבדים אתי דלא תצא העבריה ביובל, והיקשא אתי להקיש עברי לעבריה שנקנה בכסף ובשטר דהשתא לא יספיק תירוצו של המזרחי משום דאין היקש למחצה, דאין סברא דאין היקש למחצה יכול לבטל הק"ו ופשטיה דקרא, וכמו שהקשה הרב המזרחי בפרשת משפטים ז"ל וא"ת כיון דמק"ו מעבד כנעני איכא למילף שהעברי יוצא בראשי איברים והיקשא דעברי לעבריה מצינו לפרושה למה אמה עבריה נקנית בכסף אף עברי נקנה בכסף למה נפרש ההיקש למה עבריה אינה יוצאה בראשי איברים אף עברי אינו יוצא בראשי איברים לבטל הק"ו ולא נקיים ההיקש והק"ו, בשלמא היכא שהאחד סותר את האחד דרך התלמוד תמיד לבטל הק"ו מפני ההיקש או מפני הג"ש, אלא הכא שאפשר לקיים את שניהם מא"ל וצ"ע עכ"ל. וכ"ש דאין סברא דהיקש למחצה יכול לבטל פשטיה דקרא וק"ו, פשטיה דקרא דכי יכה איש את עין עבדו משמע שכולל את כל העבדים, ועוד דמסתבר לאוקמי קרא בעברים שראויים לחמלה יותר כמ"ש הרמב"ן העתקתי לשונו לעיל, וגם הק"ו דהרי אם תפרש קרא דכי יכה איש את עין עבדו בכנעני אכתי איכא ק"ו דתצא העבריה בראשי איברים, ואם אמנם שכתב מהרש"א על קושית המזרחי הנ"ל שהניח בצ"ע, וז"ל ולי נראה דלק"מ דכיון דאין היקש למחצה מתבטל הק"ו דהיקשא עדיף מק"ו כדאמרינן בכ"מ ודוק עכ"ל. ומצאתי און לו שכן תירצו התוס' בחולין (דף קט"ז) על קושיא אחרת כיוצא בה בד"ה מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה, וז"ל שם ואע"ג דאיכא למילף איסור הנאה בק"ו כדלעיל קא סבר אין ג"ש למחצה, וההיא דלעיל סבר דאהני ק"ו ואהני ג"ש וכו'. הרי מבואר דתירצו כן התוס' דס"ל לחד תנא דאין היקש למחצה מבטל הק"ו, ולתירוץ השני דתוס' שם דכ"ע ס"ל דסברא דאין היקש למחצה מבטל הק"ו אכתי י"ל דאע"ג דסברא דאין היקש למחצה מבטל הק"ו משום דהיקשא עדיף מק"ו אפ"ה אין כח בסברא דאין היקש למחצה לבטל פשטיה דקרא וק"ו, דפשטיה דקרא דכי יכה איש את שן עבדו משמע שכולל כל העבדים, ועוד דמסתבר לאוקמי בעבריים שראויים יותר לחמלה כנ"ל, ואחר דתוקים קרא בכנעני עדיין ראוי לומר בק"ו דעבריה תצא בראשי איברים ודוק היטב: ולכך הוכרח התנא דמכילתא להוציא קרא מפשטיה מכח קרא דמהם תקנו עבד ואמה, והשתא לא נשאר אלא הק"ו דיש ללמוד אמה העבריה שתצא בראשי איברים בק"ו מכנעני כמ"ש רבינו הרמב"ם והתוס' שפיר אתי הסברא דאין ג"ש למחצה ומבטל הק"ו כמו שתירץ מהרש"א, וכמו שהבאתי בשם התוס' ודוק היטב: