מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ו:ב:ב

עיקר סעודה ביניהן. הר"ש פי' עיקר סעודה על מי לטרוח דר"מ סבר על בעה"ב לטרות וכו' וטפילה ביניהן דקאמר ר"ל פי' לטפל לשלם וכו' וכל זה דוחק וקשה לפרש טפילה על התשלומין ותו דמאי אשמעינן ר"ל בזה הא בהדיא תנינן דר"מ קאמר דבעה"ב משלם הקרן ולחכמים הפועלין משלמין הכל ועוד דלמאי שייך כלל לישנא דטפילה לר"מ הלא הבעה"ב הוא המשלם קרן ואין הפועלין מחזירין לו ולישנא דטפילה לא שייך אלא על המטפל בדבר ואינו מפסיד משלו ועוד דאם עיקר הסעודה דר' יוחנן על הטרחא והטיפול להכין הסעודה מיתפרשא א"כ מאי האי דפריך לקמן ואין כר' יוחנן וכו' דזה אין לו שייכות כלל וכלל להא דר' אבהו סוף דבר אין לפירושו שחר כלל והעיקר כדפרישית בזה בפנים ומיתפרשא כל הסוגיא על מכונה:

למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו. בכאן כתב הר"ש ובפ"ק דב"מ (דף טו) לא משמע כן שיהא חייב להעמיד לו מקחו דקאמר התם גבי גזלן שמכר וגו' ושמא יש לחלק בין מטלטלי למקרקעי עכ"ל והרבה יש לתמוה על זה דהא קיי"ל אף במטלטלין אם מכר לו אפי' דבר שאינו גזול אצלו אלא שאינו ברשותו אין המקח כלום כדשמעינן לדין זה מברייתא דמתיב רב ששת שם בדף ט"ז מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום וכו' ודין זה מוסכם הוא ובטרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו לדעת בעל ת"ה הביאו הב"י ובהגה"ה סי' רט אבל לא שייך כל זה להא דקאמר הכא חייב להעמיד לו מקחו דמשמע דמדינא המקח הוא קיים והנכון הוא דלא מיירי כאן לא בגזול ולא במכר דבר שאינו ברשותו אלא כדפרישית בפנים שהחפץ שהתנה עמו למכרו לו וקנה באחד מדרכי הקנייה מקודם שמסרו לו כגון שהקנה לו מטלטלי אגב קרקע וכיוצא בזה ובשעה שמסרו לו נמצא שאינו שלו דבטעות מסר לו חפץ של אחר דבכה"ג ודאי חייב להעמיד לו מקחו וליתן לו החפץ שברשותו והתנה עמו וזה פשוט הוא ומשום דהא דמיא ממש לדינא דמתני' כמבואר בפנים קאמר בפשיטות הא למה זה דומה וכו' וזה ברור:

שבח סעודה ביניהן. ומשום דלדברי ר' יוסי בן חנינא טפי מתפרשא המתני' כפשטא דבהא הוא דקמיפלגי אם הבעה"ב משלם להן שבח סעודת חולין ששוה יותר מסעודת תרומה לפיכך בחר הרמב"ם בפי' זה כדכתב בפ"י בהלכה י' והוא משלם להן דמי סעודתן שדמי החולין יתירין וכו' וזהו דפריך ולא כבר אכלו ומשני כמ"ד וכו' ולא כדפי' הר"ש דהאי והלא כבר אכלו לר' יוחנן אליבא דר"מ פריך וזה אינו מובן כלל ע"ש: