מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ה:א:יג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 5:1:13 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 5:1:13) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →נבילה בטילה בשחוטה וכו'. כדפרישית דאפשר לשחוטה שתעשה לבילה בתמיה קאמר כדאמר במנחות (דף כג) דלנבילה אפשר שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה אבל אי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה ודברי ר' יוסי בר' חנינא דהכא כרב חסדא דהתם דבתר מבטל אזלינן וכן פסק הרמב"ם כרב חסדא בסוף פ"א מהלכ' אבות הטומאות ובמה שהשיג הראב"ד שם דהא כל אותה הסוגיא אליבא דר' יהודה היא דס"ל מין במינו לא בטל אבל לרבנן ל"ש הכי ול"ש הכי בטלה ברוב לענין טומאת מגע. וכלומר דהשתא למה ליה להרמב"ם להאי טעמא שכתב שם כדרב חסדא שא"א לשחוטה שתעשה נבילה אבל הנבילה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תיבטל תיפוק ליה דלרבנן לעולם מין במינו בטל יש לומר לדעת הרמב"ם דהואיל דאשכחן בבכורות (דף כג) דמסיק ר' יוסי בר' חנינא דטהור טמא במגע אבל במשא מטמא וכדקאמר הכא ומשמע מהכא מדמקשה הש"ס בפשיטות מהאי דר' יוסי ב"ח א"כ לכ"ע הוא דקאמר הכי ונבאר השתא לגופא דטעמא לענין דלא בטלה אלא לטומאת מגע דהא בלא"ה ע"כ דאליבא דרבנן צריך טעמא מפני מה לא בטלה אף לענין טומאת משא דהא מין במינו לעולם בטל הוא אלא ודאי דה"ט דהאי ביטול לא דמי לשאר ביטול במין במינו כמו לענין איסור והיתר דקיי"ל יבש ביבש חד בתרי בטל במין במינו אבל גבי טומאה שנתבטלה ברוב לא בטלה אלא לענין טומאת מגע אבל לטומאת משא כמאן דאיתא דמי משום דדין דטומאת נבילה לא פרחה טומאתה ממנה אא"כ שנסרחה ונפסלה אפי' לכלב וכר' יוחנן בבכורות שם דלא אסיק הש"ס התם בקשיא לר' יוחנן מההיא דבהמה גסה ששפעה חררת דם דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא משום ביטול ברוב אלא מעיקרא מקודם דידעינן לטעמיה דר' יוחנן אבל לבתר הכי דמפרש טעמייהו דבר פדא ור' יוחנן דלבר פדא דס"ל לטומאת משא החמורה עד לגר דדריש לגר תתננה הראויה לגר קרויה נבילה ור' יוחנן קאמר דהאי קרא למעוטי סרוחה מעיקרא דלא היתה מתחלה ראויה לגר הוא דאתי וכן ההיא דחררת דם דאע"ג דמעיקרא אתחזי אגב אמו אפ"ה אינה מטמאת אף במשא משום שנתבטלה ברוב תו לא קשיא לר' יוחנן ואמאי הא אמרינן טומאה שנתבטלה ברוב אין הביטול אלא למגע אבל למשא לא דכמאן דאיתא דמי דהא ליתא דנהי דבשאר טומאה שנתבטלה הכי הוא דהויא שאני התם דמעיקרא חזיא היא עצמה לגר ויש בה צד חומר שנטמאת אף במשא אפי' כשנסרחה ואינה ראויה לגר עד שתפסל מאכילת כלב והלכך אמרינן הכי נמי בשנתבטלה ברוב מיהת לענין טומאת משא כמאן דאיתא דמיא הואיל והאי טומאה היתה ראויה לגר בתחילה אבל גבי חררת דם הוא עכ"פ בתחילתה לא היתה ראויה כלל לגר ונהי דאצטריך לטעמא דביטול ברוב משום דיש בה איזה צד ראוי כדקאמר דחזיא מעיקרא אגב אמיה מ"מ היא עצמה לא אתחזי כלל והלכך בחררה כשנתבטלה ברוב נתבטלה לגמרי בין למגע בין למשא וזהו נמי טעמיה דהרמב"ם בהא דפסק שם לעיל בהלכה י"ג כר' יוחנן דלעולם נבילה מטמאה עד שתפסל מאכילת כלב ודוקא בסרוחה מעיקרא הוא דממעטינן מקרא דלגר אתננה ובהלכה י"ו פסק בהאי דחררת דם נמי כר' יוחנן ובהלכה י"ז פסק לדין דהכא דלכאורה קשיא הא זה סותר להאי דלעיל וכדאקשו בגמרא דאם ביטול ברוב לא מהני לטומאת משא א"כ אמאי בהא דחררת דם אינה מטמאה אפי' במשא משום ביטול ברוב אלא דטעמא כדאמרן והשתא דאתינן להכי ממילא תבין דהיה צריך הרמב"ם להביא ה"ט דא"א לשחוטה וכו' וזה כדי ליתן טעם לשתי החלוקות לענין שלא מטמאה במגע וליתן טעם ג"כ למה מטמא במשא דלא תיקשי הא נתבטלה ולימא מכל הטומאות נתבטלה הלכך מסיים דטעמא דהאי ביטול ברוב לא דמי לשאר ביטול ברוב במין במינו משום דהכא טעמא הויא דהשחוטה אי אפשר שתהיה כנבילה אבל הנבילה אפשר כשתסרח ור"ל דלכשתסרח ותטהר לגמרי שלא תהיה ראויה אפי' לכלב וזהו שכתב שתטהר כשתסרח ור"ל תטהר לגמרי שלא תהיה ראויה לכלב ומלמדנו בזה דה"ט דכאן מטמאה במשא הואיל דיש בה צד החמור הזה ולא דמי להאי חררה דלעיל דלא מטמאה אפי' במשא משום דהתם לא היתה ראויה הייא בעצמה לגר מעולם אבל הכא היתה החתיכה נבילה ראויה לגר בתחילה זה טעם לטומאת משא אע"פ שנתבטל כדלעיל אבל למגע מיהת בטילה דא"א לשחוטה וכו' וזכינו מזה דלכוונה זו מביא הרמב"ם להאי טעמא אע"פ שלענין הביטול עצמו לא היינו צריכין לזה הטעם אליבא דרבנן מ"מ משום החילוק דבין מגע למשא בענין הביטול ברוב כאן על כרחך דאתינן להאי טעמא כדאמרן ועיין מענין זה לקמן בסוף פ"ג דחלה ד"ה אמרין לית הדא דר' זעירא מה שנתבאר שם בס"ד: