מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה ג:א:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sukkah 3:1:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sukkah 3:1:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה · free full Hebrew text
Open in the reader →תני ר' חייה ולקחתם לכם משלכם וכו'. משמע דר"ח ור' לוי פליגי בפלוגתא דר' יוחנן ושמואל דהתם דר' חייה דהכא לא סבר ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה והלכך דריש מקרא דלכם ודוקא ביום הראשון וזהו כשמואל דהתם דאמר לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני מתוך שיצא בשאול יוצא נמי בגזול. ור' לוי דהכא כר' יוחנן דהתם דאית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה וקא פסיק ותני במתני' לא שנא ביום טוב ראשון לא שנא ביום טוב שני והיינו דקאמר לקמן מה פליגין בשגזלו משופה וכו' ועלייהו דר' חייה ור' לוי הוא דקאי וכן פי' הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ומכאן למדו כל המפרשים דאם קנה דבר הגזול קודם זמן המצוה לית ביה משום מצוה הבאה בעבירה וכמבואר בתוס' ובדברי הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל ונלמד ג"כ מהאי דאמרינן גבי הנהו אוונכרי וכו' וכן בהושענא דגופייהו אי הוה בהו יאוש ושנוי רשות מקודם המצוה היו יוצאין בו וזה מבואר הכל. ובענין פסק הלכה מבואר הוא בפלוגתא דרברבתא דכל אלו הפוסקים והמפרשים שזכרנו פוסקים כר' יוחנן ומשום דהלכתא כווותיה לגביה דשמואל ודעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כהאי דשמואל כמו שכתב בהל' לולב בפ"ח בהל' ט' כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגנבה בי"ט ראשון בלבד וכו' וכתב הה"מ הטעם משום דהתם לקמן דף ל"ו גבי הא דר' חנינא גבי אתרוג מטביל ביה ונפיק ביה דייקי למתני' דתנינן נקב וחסר כל שהוא פסול דבי"ט ראשון הוא אבל ביו"ט שני כר' חנינא הוא וכו' ומכאן למדו כל הגאונים לכל הפסולין מחמת מומן שהן כשרים בשני וכו'. ועיין שם ואכתי גזול ויבש לית ביה טעמא וכמו שהשיג הראב"ד ז"ל שם וכתב אין הכל מודים בגזול ויבש וכו' והכ"מ כתב מכיון דפסיק רב אשי אליבא דשמואל וכו' וכן לגי' שלפנינו דגריס רבא אמר לעולם בי"ט ראשון וכו' ועוד נוסיף בטעמא מדתני ר' חייה דהכא דאתיא כוותיה דשמואל ולית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה. ודע דהתוס' כתבו בדברי שמואל מתוך שיצא בשאול יוצא בגזול הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש למצוה הבאה בעבירה ולכאורה קשה הא במתני' סתמא קתני ומשמע דבין במקדש ובין בגבולין מיירי והרי במקדש כל שבעה מן התורה הוא ופשיטא דלפי שיטת הרמב"ן והרשב"א והביא הר"ן ז"ל דמפרשי דמתני' דידן בשל תורה היא דאיירי וזה כדי לתרץ קושיא שהקשו מההיא סוגיא דלקמן גבי נקב וחסר כל שהוא דמוקי לה בי"ט ראשון דווקא והשא קאמר קא פסיק ותני וכו' וכדהקשו גם כן בתוס' אמנם זה הוא אליבא דר' יוחנן דווקא ואם כן לשמואל דלית ליה קא פסיק ותני ע"כ היה צ"ל דמפרש נמי להמתני' דלא איירי במקדש כלל אלא בגבולין בלבד ולפיכך לא חייש למצוה הבאה בעבירה משום שבי"ט שני מדרבנן הוא. וזה דוחק לאוקמי מתני' בגבולין דווקא. ואם דדברי התוס' היינו יכולין לסבב כוונתם לדבר אחר ור"ל דקשיא להו על הא דקאמר מתוך שיצא בשאול אם כן גבי סוכה נמי נימא הכי לרבנן דמכשרי בשאולה מתוך שיוצא בשאולה יוצא בגזולה והיינו. דכתבו הכא דוקא שהוא מדרבנן ור"ל הטעם של פסול הגזול בלולב בשני מדרבנן בעלמא הוא לא חיישי למצוה הבאה בעבירה ואמרינן מתוך אבל בסוכה שמדאורייתא גזולה פסולה מדכתיב תעשה לך לא אמרינן מתוך והשתא נמי ל"ק במקדש דלכם משלכם לא כתיב אלא בראשון ובמקדש נהי דכל שבעת הימים נטילת לולב מן התורה הוא כדכתיב ושמחתם לפני ה' שבעת ימים מיעוטא דגזול אינו אלא לראשון אף במקדש כל זה היינו יכולין לפרש לדברי התוס' אלא למאי דכתב הרא"ש בענין זה לא שייך לפרש כן שכתב ושמואל סבר כיון שהוא מדרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה משמע דאמצות לולב קאי ואין לנו לפרש לפ"ד להא דשמואל בענין אחר אלא דס"ל דמתני' לא איירי במקדש אלא בגבולין ואין לי להאריך כאן יותר בענין זה ועיין לקמן בהלכה י"א ד"ה מ"ד בשמחת שלמים הכתוב מדבר:
אמר ר' אלעזר תמן בגופו הוא יוצא וכו' ויש קול אסור בהנייה. ואם כן ה"ה בשופר גזול שיוצא דאין גזל בקול וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהל' שופר בהל' ג' להאי טעמא שאין בקול דין גזל והשיג הראב"ד ז"ל וכתב ואפי' יהיה בו דין גזל יום תרועה יהיה לכם מכל מקום הכי איתא בירושלמי עכ"ל ועיין במפרשין דמה שתירצו בזה אינו מספיק כלום. ולפענ"ד נראה דכך הן הצעתן של דברים ומתחלה נאמר דהאי דרשא דדריש ר' יוסה מיום תרועה יהיה לכם מכל מקום איננו מוסכם במקום אחר דבפ' י"ב דיבמות בהל' ב' דמייתי להא גריס שם עלה הכי הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מכל מקום וכלומר דהנעל ריבויא היא. אמר ר' מנא כמה דאת אמר תמן יום תרועה יהיה לכם מכל מקום כן את אמר הכא חלוץ הנעל מכל מקום. ופירשתי שם דמה בא ר' מנא להשמיענו הלא מעיקרא נמי אמרינן הכי אלא ודאי דר' מנא פליג אהא דקאמר הכל מודים בסנדל וכו' ועלה קאמר דאין הכל מודים בדבר זה אלא כמה דאת אמר תמן וכו' כלומר דלהאי מאן דאמר דסבירא ליה בשופר כשר מטעמא דמרבינן מיהיה דמכל מקום מאיהו הוא דסבר ליה הכא נמי דמרבינן מהנעל מכל מקום אבל להאי מאן דאמר דלא ילפינן מריבויא אלא מטעמא אחרינא דבלולב בגופו הוא יוצא אבל בשופר אין איסורי הנאה וכן אין גזל בקול ה"נ בסנדל לא דרשינן ריבויא להתיר דהרי בגופו יוצא וסנדל של עיר הנדחת פסול ודברי ר' מנא הן עיקר דבתראה הוא מהאי ש"ס וכן קיימא לן בבבלי שם דסנדל של עיר הנדחת פסול דמכיון דבגופו הוא בא לצאת והאי כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעוריה. הא לך חדא דאיכא נ"מ רבתא בין האי דרשא דריבויא מיהיה ובין האי טעמא דר"א תמן בגופו וכו' ומכיון דלית לן למילף מריבויא גבי סנדל ה"ה דלית לן למילף הכא בשופר וע"כ טעמא דר"א עיקר וה"ה לגזול ולפיכך מביא הרמב"ם האי טעמא דר"א. ועוד איכא נ"מ בין הני טעמי ולמידן אנו עיקר טעמו שלא הביא אלא האי טעמא דר"א דבפ"ק דערלה גרסינן בהאי תלמודא בהלכה רב הונא שאל אתרוג שנטע למצותו מהו שיהא חייב בערלה חזר רב הונא. ופשיט לנפשיה. ואמר אתרוג שנטע למצותו חייב בערלה ופריך ולא כן תנינן ולקחתם לכם ולא מן המצוה. כלומר ולא מן המצווה עליכם כגון איסורי הנאה דלכם משלכם דרשינן וכן לא יטול לכתחלה ממעשר שני וכיוצא בו שהוא מצוה ולאו משלכם ומשני דתמן ולקחתם לכם בדמים ולא מן המצוה. כלומר מן הדמים שלכם ולא ממה שהוא מצוה או שהוא מצוה עליכם. ברם הכא כמה דתימר גבי שופר יום תרועה יהיה לכם מכל מקום וכא שלש שנים יהיה לכם ערלים מכל מקום. אלמא דדרשינן יהיה ריבויא הוא וכ"כ הרמב"ם בפרק י' ממ"ש ונטע רבעי בהל' ז' אתרוג שנטע למצותו חייב בערלה. ולכאורה הוה קשה דש"מ דהאי טעמא דר' יוסי דהכא קאי ואמאי לא הביא. הרמב"ם גם כן בשופר הגזול להאי טעמא אבל הא ליתא דודאי בכל מקום שהוא לחומרא דרשינן מיהיה מכל מקום לרבות לאיסורא וכדאשכחן נמי גבי שרצים דאמרינן בפ' כל שעה דמלכם דרשינן היתר הנאה אי הכי אפי' לכתחלה נמי אמר קרא יהיה בהדיחן יהו אבל לקולא לא דרשינן שיהיה לרבות ולא משום ריבויא לקרא דמיירי בדווקא למימר ביה דאתא לרבות מכל מקום וכמו בסנדל של חליצה דלא דרשינן מהנעל לריבויא להתיר סנדל של עיר הנדחת וכדר' מנא וכמסקנות הבבלי דלעיל וכן הכא גבי שופר דאי לאו טעמא דר"א דאין בקול איסורי הנאה לא הוה דרשינן מיהיה להיתרא אלא דה"א דיהיה אלכם קאי דלעולם צריך שיהא משלכם והא דקאמר גבי ערלה כמה דתימר גבי שופר יום תרועה יהיה לכם וכו' ה"ק דמדחזינן להאי מאן דאמר דדריש מיהיה דשופר לקולא מכ"ש דנידרוש הכא מיהיה לחומרא דליחייב בערלה ולעולם גבי שופר עיקר טעמא כדר"א הוא וכדאמר: