מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ט:ו:ה

אמר ר' ינאי דברי רבי מאיר אפי' ערפה חייב. כדפרישית בפנים וא"ת מנא ליה לר' ינאי הא דילמא ר"מ השוחט דוקא קאמר וי"ל דר' ינאי לטעמיה דאמר לקמן גבול יש לה ואינה נאסרת מיד משעת לקיחה וא"כ קשה לר"ש אמאי פוטר דהא שחיטה ראויה לאכילה היא ולא ניחא ליה לשנות דלאחר ירידה מיירי ר' שמעון כדבעי למימר בחולין דף פ"ב אליביה משום דר"ש סתמא קאמר הילכך מפרש השוחט דמתני' היינו העורף וכסברת ה"ר משה מבונדי"ש בתוס' שם דלר"ש פטור דלא חזיא לאכילה ור"מ מחייב דעריפתה זו היא שחיטחה כדאמר ביומא גבי שעיר המשתלח דחייתו לצוק זו היא שחיטחו וחייב משום אותו ואת בנו ור"נ ס"ל כר' שמואל לקמן דעד שהיא בחיים מיד בשעת לקיחה היא קדושה כדאמר בהדיא התם גמר קיחה כו הילכך מפרש למתניתין כפשטה ואפי' לר"מ ערפה פטור ודע דאף דקי"ל בהא כרבי ינאי דירידה לנחל איתן אוסרה וכן לענין לטהרה מידי נבילה קי"ל דעריפתה מטהרתה כמסקנת הש"ס בזבחים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות אה"ט אפ"ה בפירושא דמתני' השוחט ונמצא טריפה לא קי"ל כוותיה אלא כר"ל בהא דמפרש למתני' כפשטה ואע"ג דמסתמא דהאי תלמודא לעיל הל"ה משמע דמדמי לה חיוב דאותו ואת בנו לענין לטהרה מידי נבילה אפ"ה הואיל ומסתימת הש"ס בבלי שם משמע דלא מדמינן לה אלא השוחט דוקא קתני ובהא ר"מ מחייב אבל לא בעורף ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' שחיטה דדוקא כשוחט עגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו דלא קאמר התם אפילו טרפה וכהאי דאמרי' בעלמא איסורא מטומאה לא ילפינן ועיין בתוספות בכורות דף ז' ד"ה דג טהור ובתוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה ואכלה וצריך לחלק וע"ש: