מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ו:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 6:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 6:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת. זהו סברת ר' יוחנן ג"כ בבבלי פרק הגוזל קמא דף ק"ו ע"ב. והמסקנא דהכא כדהתם דקי"ל כר' חייא בר יוסף דעירוב פרשיות כתוב כאן וכדאמר הכא דכל חברוי פליגי עליה וכדאמר לקמן דמתני' אתיא כחברוי דר' יוחנן. וכבר כתבתי לעיל בפ"ק דסנהדרין הלכה א' ד"ה מה אנן קיימין בענינא דעירוב פרשיות דיש בה ג' שיטות ודעת הרמב"ם ז"ל כשי' ריב"א בתוס' שם דדוקא בטענת שומרין כגון שטוען שנגנבה שאבדה וכיוצא בו הוא דלא בעינן הודאה במקצת אבל בטענה השייכ' גם במלוה כגון להד"מ בזה שויו הן מלוה ופקדון דאם כופר בו ואומר לא נעשיתי לך שומר פטור הוא משבועת התורה ואינו נשבע אלא היסת. ולמדנו עכשיו מסוגיא דהכא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל בדין שומרין בענין דלא בעינן נמי כפירת טענת שתי כסף כדכתב בפ"ג מטוען הלכה ו' דבשבועת השומרין אפי' הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטוען שאבדה נשבע. וזה דהא למאי דאמר דמתני' אתיא כחברוי דר' יוחנן דעירוב פרשיות יש כאן ולפיכך למדנו דבעינן הודאה ממין הטענה דכי הוא זה במלוה הוא דכתיב וא"כ רישא דמתני' דבעינן הטענה שתי כסף וההודאה בפרוטה נמי במלוה דוקא הוא דמיירי. ולא מיבעיא לרב דקאמר התם ריש פרקין דמכי הוא ומזה שמעינן לתרווייהו ולתרווייהו איצטריך חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה ואף דמקשי ליה שמואל לאו ממילא ש"מ דחסרה לה טענה והוכרח רב למילף לסברי' דבעינן כפירת טענה שתי כסף מדאייתר כסף בקרא מיהת האי טעמא והאי סברא קאי אליביה דתרווייהו צריכי להודאה במקצת ולהודאה ממין הטענה וכדאמרינן עירוב פרשיות כתוב כאן א"כ כוליה קרא במלוה הוא דמשתעי דוקא ולא בשומרין הלכך לא הודעה במקצת ולא טענת שתי כסף בעינן בשומרין. אלא אפי' לשמואל נוכל לומר כן דהא בעירוב פרשיות לא פליגי ולכ"ע ילפינן מחדא להודאה במקצת ומחד למין הטענה וזה פשוט דלא פליגי בהא אלא בענין הטענה מר כסבריה ומר כסבריה. ועכ"פ שמעינן מדאוקי מתני' הכא דהא דקי"ל עירוב פרשיות א"כ כולה מתני' במלוה הוא דמיירי. ועל פי מה שנתבאר נוכל לפרש נמי דהא דאמר אתיא כחברוי דר' יוחנן אדר' זירא קאי דמפרש להטענה שתי כסף דמתני' ואזלא מילתיה כרב וכדקי"ל כוותיה והכוונה דהא לדידיה ע"כ הוא דס"ל עירוב פרשיות כמבואר והיינו כחברוי דר' יוחנן. אלא דאין אנו צריכין לזה. נקטינן מיהת דמבואר מהכא דלא בעינן בשבועת שומרין לא הודאה במקצת דבהא כ"ע מודים לפי המסקנא מלבד לשי' ר"ת כמבואר שם ולא טענת שתי כסף כדעת הרמב"ם ורבו ז"ל והסוברים כוותייהו בענין זה וכן הסכים הרשב"א ז"ל בחידושיו לזה ובמה שנתבאר לעיל במה דס"ל להרמב"ם כשי' הריב"א מתיישב נמי קושית בעל המאור והרמב"ן והביאם הרא"ש ז"ל בפרקין שהקשו על דעת הר"י מיג"ש ז"ל דסבר דלא בעינן טענת שתי כסף בשומרין דהא לא אמרינן עיקור פרשיות כתוב כאן אלא עירוב פרשיית כתוב כאן דמה שכתוב בפרשה זו קאי גם אפרשה אחרת ולא שאנו עוקרין אותו ממקומו תדע דהא כופר בכל בפקדון נמי פטור זהו דקדוקם ז"ל אבל לדעת הרמב"ם ורבו ז"ל יש לומר דהא דבפקדון כופר בכל פטור היינו משום שהוא כמלוה ממש דהוי טענת כפירה כמו דשייכא במלוה ולא אימעט פקדון מהודאת מקצת אלא בטענת דשייכא גביה ולא במלוה כגון נגנב או נאבד וכיוצא בו ולפ"ז בטענה דלא שייכא אלא בפקדון אימעט מהכל ממודה מקצת ומטענת שתי כסף והיינו נמי דאמרינן עירוב ולא עיקר שהרי בכופר בכל מלמדנו הכתוב דדינו כמו מלוה ומשום האי מילתא לחודה שייך שפיר לישנא דעירוב ולאפוקי מדעת הסוברים דבפקדון אפי' אמר להד"מ חייב שבועה: