מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ג:ח:ח

נכסיו אסורין הא ללקוח אינו לוקה כבר בארתי בנדרים פ"ג דהרשב"א ז"ל בחדושיו שם וכן בפרקין הקשה על גי' זו דהרי ודאי הא דתני שבועת הבאי אסורין היינו דתני במתני' איזו היא שבועת שוא וכו' אם לא ראיתי גמל פורח באויר וכו' והתם תנינן וחייבין על זדונה מכות אלמא כל שמעמיד בדבריו לוקה ולפיכך כתב הוא ז"ל דיש שיבוש בנוסחאות וכך היה ראוי להיות אפי' תימא במעמידין כאן במיחל שבועה על נכסיו נכסיו מותרין הא ללקוח לוקה עכ"ל ולפי גי' זו צריך ג"כ לפרש לקמן גבי שבועות זירוזין. ובארתי שם דמהנראה מדברי הרמב"ם ז"ל במה שכתב בפ"ג משבועות הל' ה' וכן שבוע' הבאי ושל שגגות פטור עליהן וכו' וכתב שם מהנזכר במתני' דנדרים אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים וכיוצא בזה ומשמע דפטור לגמרי קאמר ובהמוזכר במתני' דהכא אם לא ראיתי גמל פורח באויר כתב בפ"ה שם הלכה כ"א נשבע שראה גמל פורח באויר ואמרו לו היאך נשבעת לשוא ואמר עוף גדול ראיתי ומגדלו קראתיו גמל אין זה כלום וכו' ובטלה דעתו אצל כל אדם וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. מכל זה משמע דדעתו ז"ל לחלק בין דבר דשייך לומר בגוזמא כגון כעולי מצרים וחומה גבוה עד לרקיע דבזה פטור הוא אף ממלקות שזה יכול לתרץ דבריו כמו שכתב שם הטעם שזה לא גמר בלבו שהדבר כך ולא נתכוין אלא לספר את גובה החומה או רוב העם אבל בדבר דלא שייך בו לומר בגוזמא כלל כגון גמל פורח באויר ונחש כקורת בית הבד דזה דבר שאי אפשר הוא בזה הוא דלוקה ולא אזלינן בהא דמתרץ דיבורו משום דבטלה דעתו אצל כל אדם ובהכי מתיישב הא דתנן הכא גבי מלקות גמל פורח באויר וכו' ולא קחשיב ראיתי כעולי מצרים דתנן בנדרים ועיין בהר"ן ז"ל שכתב כעין זה ולפי פירושו ודע דבסמ"ג לאוין רמ"א כתב וז"ל אבל שבועות הבאי אסורות כדמסקי' התם באומר יאסרו עלי כל הפירות שבעולם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים מפני שבשבועה על דעת העומדים שם נשבע וצריך לדקדק יותר ובתוספתא אומר שבועות הבאי מותרות ומקשה לה בירושלמי ומתרץ לה דההיא באין מעמידין והכא במעמידין פי' שבמתכוין אומר כך ואין דעתו להבאי כך פי' הרב ר' אלחנן ורבינו יעקב כתב בספרו דשבועות הבאי אסורות היינו דהוי שבועת שוא ומותר בפירות העולם ולוקה והיינו ממש ההיא דשבועות עכ"ל ולפי' זה מותרות דתוספתא אפירות קאי עכ"ל הסמ"ג ולפ"ז עולה דעת ר"ת כפי גי' הרשב"א ז"ל להמסקנא דהכא ואין להאריך: