מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ג:ד:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 3:4:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 3:4:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי הפסח. כבר עמדו אבות העולם על האי דינא ומוסכם הוא מרוב הגאונים ז"ל הרי"ף והרמב"ם ור"ח והרמב"ן והרשב"א ושארי גדולי האחרונים ז"ל. ומה שהקשה בעל המאור ז"ל מהא דפריך התם לר' יוחנן דאמר בכולל חיילא שבועות על האיסורין והא בעינן לאו והן בשלמא לאו משכחת לה אלא הן היכי משכחת לה ואי איתא לדהכא הא גם בהן משכחת לה בכולל כדאמר הכא במצה דהא נשבע לבטל את המצוה הוא וקאמר דחיילא כבר תירץ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ואחריו נמשכו כל גדולי האחרונים דשאני בין קום ועשה שנשבע לעבור על המצוה אין אומרין לאדם חטא כדי לקיים שבועתך אפי' בכולל ובין שב ואל תעשה שנשבע לבטל מצות עשה דחיילא בכולל ודומיא דנדרים שחלין על דבר מצוה אבל אינם חלין לבטל מצות ל"ת בידים וכן שבועות בכולל אע"פ שחלין על דבר מצוה כדבר הרשות אינם חלין לבטל מצות ל"ת וזו מתשו' ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל וא"צ לפנים עכ"ל הרמב"ן ז"ל בזה. וזהו ג"כ תירוץ הר"י בתוס' דף כ"ד ע"א ד"ה אלא הן היכי משכחת לה דמ"ש בשב ואל תעשה לא חיילא ובקום ועשה חיילא היינו דדבריו שם על האכילה קאי דאם נשבע שלא לאכול מצה חיילא בכולל שלא יעבור על השבועה בידים ויקום ויאכל ודברי הרמב"ן ז"ל על ענין השבועה קאי שנשבע שלא יקיים מצות עשה וקרי ליה שב ואל תעשה וחיילא בכולל שיהא בטל מן המצוה והיינו הך וכן פי' מהרש"ל לדברי הר"י כדעת הרמב"ן ז"ל ועיין בדיבור דלקמן בזה ועוד קושיא א' בענין זה בד"ה תפילין ומ"ש שם. ובמה שהרמב"ן שם כתב לפקפק בזה לפי דעת הש"ס דהכא בהסוגיא דנראה דפליגא על סוגיא דהתם בענין שבועה בכולל דמהכא משמע דשבועה שלא אוכל סתם כולל הוי ודעתו ג"כ על דברים האסורין וחיילא עליהן ומסוגיא דהתם לא משמע הכי דהא אסיקנא ברישא בסתם ודברים האסורין כעפר הוו ולא חיילא עליהן והלכך פטור ולא מקרי כולל אלא במפרש ואמר לא אוכל שחוטות ונבילות כדאיירי בסיפא דמתני' וזהו איפכא מסברא דהכא בהא דהא אמר לעיל דוקא בכולל והיינו סתם חלה שבועה על האיסורין אבל בפורט ואומר לא אוכל לא שחוטות ולא נבילות אין שבועות חלין על האיסורין וכן למאי דאמר הכא לקמיה לא סוף דבר בכולל אלא אפי' פורט וההיא ודאי פליגא אהאי מ"ד דלעיל לר' יוחנן ומיהו עכ"פ משמע דבכולל והיינו לא אוכל סתם דעת הש"ס הזה דלכ"ע חיילא שבועה על האיסורין ודלא כדהתם לפי שיטת הגאונים ולפי גירסתן דפליגי על שי' רש"י וגירסתו ז"ל ולפ"ז יש לבעל דין לחלוק ולומר דהאי ש"ס לשיטתיה אזיל בהאי דינא שבועה שלא אוכל מצה דמשום דס"ל דשבועה סתם חלה על האיסורין הלכך הוא דאסור במצה בלילי הפסח אבל להסוגיא דהתם לפי שי' הגאונים ז"ל אינה תלה על האיסורין בשבועה סתם ואפשר דלא ס"ל נמי להאי דינא. זהו פקפוקו של הרמב"ן ז"ל. אבל הר"ן ז"ל בסוף הפרק כתב על זה דמהא לא אריא דנהי דפליגי סוגיא דהכא ודהתם בענין שבועה שלא אוכל סתם בנזכר דהש"ס דילן סובר שהאיסורין כעפר הן אצל בני ברית ומשום הכי בלא אוכל סתם פטור כאלו אכל עפר דלא היה דעתו עליהן והירושלמי סובר שאינן כעפר כיון דראוין לאכילה מ"מ מה ענין זה לנשבע שלא יאכל מצה דהא ודאי מצה בלילי הפסח בת אכילה היא ולפיכך היא בכלל שבועתו אפי' לדעת הש"ס דילן וזה ברור ולפיכך ראוי לסמוך על הירושלמי ע"כ תוכן דברי הר"ן ז"ל. אמנם לפי מה שנתבאר מדעתם ז"ל דהושוו בזה דשיטתא דהאי תלמודא סברה דיש הפרש בין האיסורין לעפר ובסברא זו סבירא ליה האי ש"ס ג"כ לשנויי רומיא דרישא וסיפא דמתני' דרישא דוקא בעפר וכיוצא בו שאינן ראוין לאכילה מיירי ולפיכך פטור כדכתב הר"ן שם וכבר כתבתי מזה בדיבור מה אנן קיימין לעיל דזהו דעת רש"י ז"ל ולפי גירסתו דהתם ופירושו לפ"ז יש כאן מקום עיון רב בהא דלקמיה דקאמר בהדיא לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר ונהי דע"כ דההיא ודאי פליגא על הא דלעיל בשם ר' יוחנן דאמר דוקא בכולל אבל בפורט אין שבועות חלות על האיסורין והכא קאמר לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט כנזכר לעיל וא"כ דברי הר"ן למאי דאמר הכא לעיל הם אלא דמ"מ קשיא להאי לא סוף דבר וכו' דקאמר א"כ היכי מתרצינן רומיא דרישא וסיפא דמתני' אהדדי ויתבאר מזה בדיבור דלקמן ושם נבאר בענין חלופי השיטות והגי' בקצר' ומה שמצאנו בזה בס"ד. ובדין הזה מבואר הוא דדעת הפוסקים רובם ככולם ז"ל לפסוק כהאי דהכא. ודעת הרמב"ם ז"ל מבואר הוא בפ"ה מהל' שבועות הלכה י"ח שהם דברי הרישא דהכא ובהל' ט"ו שם נרמז מהסיפא דהכא נשבע שלא יעשה סוכה וכו' ה"ז לוקה משום שבועות שוא וכו' וזהו נזכר ג"כ במתני' איזהו שבועת שוא וכו' דהיינו הך שלא אשב בצל סוכה או שלא לעשות סוכה. ומשום זה יש לתמוה על מה שכתב הכ"מ בהל' י"ח דמרבוי רבינו שכתב שנשבע שלא ישב בצל סוכה לעולם נראה שהוא מפרש דהירושלמי לאו דוקא היא וכו' וכי קתני שלא אשב בצל סוכה לוקה היינו דוקא במפרש ואומר בצל סוכה של מצוה. לא ידעתי מי הכניסו לדוחק הזה דהא דכתב לעולם אדרבה הוא להיפך מכוונ' הכ"מ בדבריו דאם לא אמר לעולם אלא שלא אשב בצל סוכה בזה אמרינן דלא היה דעתו אלא אשל מצוה דסתם סוכה של מצוה היא ולוקה ויושב בסוכה כדכתב הרמב"ן ז"ל בהדיא כן דהיינו טעמא דמחלק הש"ס בין מצה לסוכה משום דבנדרים שבועות הלך אחר לשון בני האדם דסתם מצה לאו של מצוה היא אלא לחם מצה ולפיכך עד שיאמר שלא אוכל מצה בלילי הפסח דבהא לוקה וכו' אבל אין סתם סוכה בלשון בני אדם אלא של מצוה ולפיכך אם אמר לעולם אז הוי כולל ותלה השבוע' גם על של מצוה ובאמת אם אמר שנה או שנתיים נמי דינא הכי כדכתב גבי מצה ולעולם לאו דוקא הוא. שוב ראיתי בלח"מ שכתב דאלו הדברים על דברי הטור בי"ד סוף סי' רל"ו הם שייכים כמו שכתב בב"י שם. וכן נראה דלא קבע בש"ע שם אלא כדברי הרמב"ם וכלישנא דש"ס דהכא. ומה שדקדק הלח"מ בפ"ג דהל' נדרים ממה שכתב הרמב"ם בפ"ה משבועות הל' ו' גבי שבועת שוא שנשבע שלא ישב בסוכה בחג הסוכות ולא יאכל מצה בלילי הפסח דמשמע עד שיזכיר בחג הסוכות ולילי הפסח בדוקא הוא ובפ"ה משבועות לא משמע מדבריו ז"ל כן נלע"ד דפשוט הוא משום דבמצה יש לחלק כן וכן באיזה זמן הוא עומד בשעה שנשבע כך דאם הוא עומד באמצע השנה ואמר שבועה שלא אוכל מצה סתם אמרינן דלאו בלילי הפסח קאמר ועד שיאמר בלילי פסח אז הוא לוקה משום שבועת שוא ומפני שבמצה שייך הכי כמבואר כאן כתב גם בסוכה כן ובזה לא נסתר משמעות דבריו דפ"א ממשמעות דבריו ז"ל בפ"ה וכדנראה מדבריו בהלכ' ט"ו שם שהזכרתי לעיל. דמה לי אם אמר שלא לעשות סוכה או אם אמר שלא אשב בצל סוכה: