מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית ה:ב:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sheviis 5:2:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sheviit 5:2:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →לוף שעברה עליו שביעית. הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב לפרש המתני' לפי גירסתו בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דלקמן בפ"ט דגריס בדברי ר' יוסי אחד עניים ואחד עשירים אין אוכלין אחר הביעור וכמו שפסק בזה בחיבורו כר' יוסי כמ"ש בפ"ז בהלכה ג' ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים בין לעשירים ובענין המקום שלמד להוציא הגי' זו מה שאין זה בכל הספרים שלפנינו עיין בדיבור דלקמן ויתבאר אי"ה עוד במקומו לקמן שם בהלכה ב' ד"ה ג' ארצות וא"כ מתני' דידן מתפרשת כהוגן גם לפי גירסתו ז"ל דר"א ס"ל כר' יהודא ויעשה חשבון עם העניים ור' יהושע כרבי יוסי דאסור אחר הביעור לכל ואין כאן חשבון מיהו צריך טעם למה השמיט בחיבורו ולא זכר כלל לדין דמשנתנו דאין לומר דסמיך אהא דכתב בפ' הנזכר בדין אחר הביעור דמ"מ היה לו לבאר בלוף של ששית שעברה עליו שביעית ולא הגיע עדיין זמן הביעור מה דינו דהרי יש כאן גדולי ששית ומה שניתוסף בו מגידולי שביעית וכן אם עברה עליו כל השביעית ונכנס לשמינית כמשמעות פשטה דמתני' מה הדין בגידולי היתר של שמינית שנתוספו על גידולי איסור דשביעית ונראה דכל אלו חלוקי הדינים שיש לומר בהאי דינא דמתני' קצת מהן כבר מבוארין בדבריו בחיבורו ויש שנדחו מהלכה אם אנו מפרשין המתני' כפשטה. וזה דאם אותו הלוף שנזרע קודם השביעית נכנם לשביעית ונעקר קודם זמן הביעור כבר נכלל הוא בדין ספיחי שביעית וזה ביאר בריש פ"ד כל שתוציא הארץ בשנה השביעית בין מן הזרע שנפל בה קודם שביעית בין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו ושניהם נקראו ספיח וכו' ומד"ס שיהו כל הספיחין אסורים באכילה וכו' וא"כ הלוף שהוא מירקות הגינה בכלל וטעמו שכתב דהאיסור מד"ס תמצא בדיבור לקמן. ואם נשתהא עד אחר הביעור כבר כתב בפ"ז שהוזכר שאסור לכל ואם נכנס בשמינית וניתוסף עליו גידולי שמינית כמשמעות פשטה דהמתני' פשוט הוא דאם לא נלקט עד שנת שמינית א"כ לא שייך בו כלל דין דשביעית דהא בירק אזלינן בתר לקיטה בין למעשרות בין לשביעית וזה מבואר בדבריו בפ"ד בהלכה י"ב וי"ג כדמוכח מהאי דפ"ק דר"ה. ואם עקרו בשביעית וחזר ונטעו בשמינית או שנשרש בשמינית ועשה גידולין פשוט הוא דגידולי היתר מעלין את האיסור בשביעית כדמסקינן בנדרים (דף נח) בשמעתתא דבצל דישמעאל איש כפר ימא דשאני ערלה וכלאים דאין גידולי היתר מעלין את האיסור אבל שביעית כיון דאיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע וכמ"ש הוא ז"ל לדין דבצל בפ' הנזכר בהל' כ"א וא"כ ה"ה בלוף וכל כיוצא בזה ומש"ה תמה אני על הר"ש ז"ל דהקשה על המתני' דידן והא בירק אזלינן בתר לקיטה גם לענין שביעית וא"כ האי לוף דלקט בשמינית אין עליו תורת שביעית ותירץ דמתני' איירי כגון דעקרוהו עם עליו בסוף שביעית ועקרוהו במארופות כדינו והניחו במקומו וחזר ונשרש והוסיף גידוליו בשמינית ולפיכך צריך לעשות חשבון עם העניים עכ"ל בזה והביא לזה התי"ט והא קשיא דמאי שנא אם נשרש בעצמו או אם חזר ונטעו בשמינית כל היכא דרבו גידולי היתר מעלין הן את האיסור בשביעית כדמסקינן שם אלא דכך אנו צריכין לומר דכל שתאמר בפירושא דמתני' אזלא דלא כהלכתא דאי מיירי בשעקרו בסוף שביעית וחזר ונטעו או שנשרש מאיליו בשמינית גידולי השמינית מעלין את האיסור והאי תנא דמתני' ס"ל כהאי דבעי למימר מעיקרא בנדרים שם דאף בשביעית אין גידולי היתר מעלין את האיסור כמו בערלה וכלאים ואי מיירי שלא עקרו ונשארו בארץ עד השמינית כמשמעו' פשטה דהמתני' א"כ האי תנא ס"ל דלא אזלינן בירק בתר לקיט' לענין שביעית או דס"ל דגידולי שביעית עומדין באיסורן ואפי' ניתוספו עליהן גידולי היתר והוא נשאר בארץ וא"כ כל היכא דמוקמית להמתני' לאו אליבא דהלכתא היא ולכן השמיטה הרמב"ם ועוד היותר נראה דבלא"ה קושית הר"ש אינה קושיא דלא אמרו כאן אלא בלוף ולא בשאר ירק והכי אמרינן בהדיא לקמן בהלכה ה' לר' יהודה ולר"א דקאי כותיה גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק ועל דינא דהאי מתני' קאי וזה ג"כ דלא כפי' הר"ש שם כמו שיתבאר לקמן ושאר חילוקי דינים שנוכל לומר כאן כבר מבוארין הן במקומן כנזכר. גם מה שכתב עוד הר"ש בענין ירק בתר לקיטה וציין בפ"ט גם שם האריך ואינם דברים מוכרחים וכן מה שפי' כאן בהסוגיא כולם מוקשים המה כמו שתראה לקמן בביאור הסוגיא אחת אל אחת וברמז במקרא מועט בהלכות מרובות שהאריך שם: