מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים ז:א:א
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shekalim 7:1:1 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 7:1:1) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →מעות שנמצאו וכו'. כתב הרב כאן והאומר רוב וקרוב הלך אחר הרוב מוקי מתני' כגון ששקלים ונדבה שוין. ולא נמצא כן בשום מקום לאוקמתא למתני' דידן בהכי ואדרבה הרמב"ם בפ"ג מהל' שקלים בהל' י"ד וט"ו לא כתב דין המתני' אלא כפשטה ואעפ"י שפסק כהאי דר' חנינה בפ' לא יחפור וכמו שכתב בסוף פ' טו מהל' אבדה ובפ"ט מהל' רוצח בהלכה ו' מענין רוב וקרוב דהולכין אחר הרוב וכמבואר שם. וכבר עמדתי על זה בחיבורי על סדר נזיקין וביארתי ובררתי שם בשמעתתא דניפול מכל הענין השייך לזה ושדעת הרמב"ם לפסוק כהאי דר' חנינא אבל לא במקום דאיכא קורבא דמוכח דבכה"ג פסק כהאי דרב שם גבי חבית שצפה בנהר וכמבואר מדבריו בפ"ב ממאכלות אסורות בהל' כ"ח ע"ש וע"כ דס"ל לחלק בין קורבא דלא מוכחא דבכה"ג אזלינן בתר רובא ובין קורבא דמוכחא דבכה"ג אזלינן בתר קורבא וכמו שהוכחתי מההכרח לזה מהסוגיא דהתם וכן מדברי התוס' שם ונתבאר שם הכל וגם מהקושיא שמקשין על דלא הביא הרמב"ם כפי האוקימתא דהתם בענין עגלה ערופה ביושבת בין ההרים ובשמעתתא דניפול בשביל של כרמים תירצתי שמה הכל על נכון בס"ד. לפי גי' רש"י דהתם וכן לפי גי' הרמב"ן בחידושיו דלא גריס כגי' רש"י וע"ש. ובענין דינא דבמתני' דידן אף דלכאורה איכא למידק אמאי לא הצריך כאן שיהיה שניהם שוין דהאי סברא דקורבא דמוכחא עדיפא לא שייכא אלא נגד רובא דעלמא וכמבואר זה בתוס' שם ד"ה מתיב ר' זירא והרי הכא לאו נגד רובא דעלמא הוא ונראה דעת הרמב"ם באלו הדינים הנזכרים דבכה"ג פסק כהאי דר' חנינא ולכאורה קושיא היא אלא שיישבתי שם גם בזה ע"י מה שלמדתי מתורתו של הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם שכתב ואי' קשיא לך היכי מקשינן ממתני' דניפול עליה דר' חנינא הא אין הולכין בממון אחר הרוב לאו מילתא היא דכי אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי דלא לאפוקי ממונא משום דקיי"ל זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה. אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא ואי בתר רובא ליכא למיזל כ"ש בתר קורבא דהא רובא עדיף לר' חנינא עכ"ל. ודבריו ז"ל לתרץ על דס"ד דהתם למיקשי ממתני' דדין ממון הוא על האי דר"ח וכמבואר. והשתא בנידון דמתני' דידן אף על גב דליכא הכא חזקה דממונא לענין לאפוקי מדחבריה ולומר המוציא וכו' מ"מ איכא חזקה ואומדנא דמוכח דמהקרוב הוא או אם הוא לשקלים או אם לנדבה ובכה"ג אין הולכין בשום מקום אחר הרוב דמוכח הוא שמהקרוב הוא שנפל ודמיא האי דינא לגמל האוחר בין הגמלים דאי לאו משום דהתם אפוקי ממונא הוא כ"ע הוו מודו להא דר' אחא וכמוזכר זה שם בריש פ' שור שנגח את הפרה ע"ש במה שמבואר מהאי דר' אחא עד כאן מה שבארתי שם מענין זה והשתא אמינא דמסוגיא דהכא מוכח ומוכרח הוא דע"כ אין לנו לומר כאן רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. חדא מהא דמדייק בריש הסוגיא אמאי דלא קתני בין שקלים לקינים וכמפורש ומבואר הקושיא והתירוץ בפנים. והגע עצמך דאכתי אמאי לא דייק הש"ס הוה ליה למיתני נמי האי חלוקה אם נמצא בין שקלים לקינים מה דינו דהא כמו דשכיחא שימצאו בין שקלים לנדבה הסמוך להן מכאן לפי הך שינויא דר' אבון כך הוא שכיח שימצאו בצד האחר בין שקלים להקינים הסמוך להן ואם הולכין אחר השקלים שהן הרוב מסתמא כמו שהסברתי בפנים או לא אלא דע"כ דודאי לעולם הולכין כאן אחר הקרוב ולא אחר הרוב ומטעמא דאמרן דאיכא אומדנא דמוכח שמהשופר הקרוב הוא שנפלו. ואידך דמוכח ומוכרח זה ג"כ מההיא דסיפא מחצה על מחצה דפריך לא צורכה וכו' וכמו שהסברתי בפנים אהא דלא פריך האי קושיא אקורבה דרישא אלא ודאי דהכא לא שייכא כלל האי דר' חנינא וכטעמא דאמרן ובזה נתגלה לנו טעמו של הרמב"ם שלא הצריך בהני דיני דמתני' שיהיו שניהן שוין ותו לא מידי ומה שפי' עוד כאן הרב בהסיפא בחלוקה דגוזלי עולה ובירושלמי פריך וכו' ומשני ב"ד הממונים על הקינים וכו' יש לתמוה על זה שראה דלא משני הכי אלא כהאי דר' יוסי דסוף פרקין היא דמשני והכי הוא דמסיק דהלכתא כוותיה ולמה כתב שלא אליבא דהלכתא ומה שסיים עוד והחטאת לא תהא נאכלת. מאין למד לומר כן וכי דין חטאת הבאה על הספק יש כאן. ולא עוד אלא שהכ"מ בהלכות שקלים שם העתיק לדברי הרב וסיים ואיני יודע למה השמיטו רבינו עכ"ל יפה עשה שהשמיט לדברים שאין להם עיקר ועורש. וכענין הקושיא דהש"ס במה היא מכפרת והתירוץ לא היה צריך להזכיר זה כאן דכבר כתב בפ"ז מהל' כלי המקדש דשם מיירי בדיני דהמספק את הקינין וכתב בהל' ט' שם וכן קן שנמצא פסול או שנפסל קודם שיקריב נותן אחר תחתיו וה"ז האובדות שאמרו כאן ג"כ בכלל וקרב כדינו ונאכלת החטאת ושלא כדברי הר"ב וזה פשוט וברור דלא אמרו חטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת אלא אם הספק הוא אם בר חיובא בחטאת העוף הוא אם לא אבל הכא מה לנו לומר שמא כבר כיפרה האשה בקן שלה והר"ז חטאת שכיפרו בעליה ומה שמקריב עכשיו הויא כחטאת הבאה על הספק הא ליתא דלא שייכא האי מילתא גבי קינין דהא קיי"ל אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת הבעלים או בעשיית הכהן כדאמרינן ביומא דף מא ובסוף כריתות וא"כ האשה הזאת שהביאה מעות לקינתה ונמצאו בין תיבת הקינין לבין גוזלי עולה דאמרינן יפלו לגוזלי עולה והמספק את הקינין צריך שיביא קן אחר וליתן להקריב בשביל האשה זו שנאבדו מעות הקן שלה והשתא היכי קרינן בה שמא כבר נתכפרה הא אכתי לא הקריב הכהן כלו' בעבור האשה הזאת עד עכשיו שמביא המספק ומקריבין בשבילה והיינו דשואל הש"ס במה היא מתכפרת דאכתי לא הביאו כפרתה ומשני וכדאמרן. ושאר הסוגיא מבוארת היטב בפנים: