מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ג:ז:י
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 3:7:10 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 3:7:10) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →תני אם התנה עליו יהא מותר וכו'. ומסקנא דמילתא דהאי ברייתא לא אתיא אלא כר"ש ובכוס וקערה ועששית הוא דמיירי כמבואר בפנים וא"כ לר"מ דקיי"ל כוותיה במוקצה מחמת איסור אם היה מוקצה בין השמשות לא מהני תנאה ואפי' להאי מ"ד אליבא דר"מ דלא מחמיר במיוחד לאיסור מאליו והיינו שלא היה עליו בין השמשות מודה הוא דמיהת אם היה עליו בין השמשות דודאי אסור ולא מהני ביה תנאי דאי לא תימא הכי מאי דוחקיה לאוקמי האי ברייתא כר"ש ודחיק לאוקמי אליביה בכוס וקערה וכו' לוקמי לה כר"מ וכהאי מ"ד אליביה דדוקא ביחדו הוא דאסור אבל אם לא יחדו לא ואפי' היה עליו בין השמשות א"נ דאפ"ת דמחמיר ר"מ בשהיה עליו בין השמשות מיהת היכא דהתנה מהני התנאי אלא ודאי דע"כ לומר דהיכא דהיה האיסור עליו בין השמשות לא מהני ביה תנאי דהיינו יחדו אליבא דר"מ וכמסקנת סוגית הש"ס דילן דהיכא דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ולא מהני תנאי אלא בנויי סוכה או בעצי סוכה רעועה דאיכא למימר דאינו בודל מהן כל בין השמשות ודעתיה עליה אבל בעצי סוכה בריאה דע"כ בודל מהן בין השמשות משום סתירת אוהל וכן בנר הדולק דע"כ בודל ממנו בין השמשות לא מהני בהו תנאה דמכיון דע"כ איתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וכן דעת התוס' בדף מ"ד ד"ה שבנר ושבקערה וכו' דנר שעיקר הקצאתו בין השמשות ודחייה בידים לצורך שבת חמיר טפי. ולא מהני ביה תנאה והן כתבו אליבא דר' יהודה וכן לר"ש למאי דאית ליה ופשיטא דלר"מ נמי הכי הוא דהוי במוקצה מחמת איסור. והנה ראיתי במה שהביא הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל שכתב על דברי התוס' דבירושלמי הביאו ברייתא דמפרשת בהדיא דתנאי מועיל בנרות דגרסינן התם תני אם התנה עליו מותר וכו' ופי' הוא ז"ל שהם הקשו שם בירושלמי מני אי ר"מ אין תנאי מועיל בו לפי שהם סבורים שם בירושלמי לר"מ דכל המיוחד לאיסור אסור ואי ר' יהודה כ"ש שאין אדם יכול להתנות על הדבר המאוס שלא יהא מיאוסו מקצהו ובסוף העמידוה כר"ש בכוס וקערה ועששית דמודה בהו ר"ש דאסירי ואם התנה עליהם מותר וה"ה בנר של מתכות לר"מ ולר' יהודה דמהני בהו תנאה דומיא דסוכה עכ"ל. ועפ"י דבריהם התירו וסמכו על תנאי כמו שקבע הב"י בש"ע סי' רע"ט. והרבה יש לדון על ענין תנאי זה חדא דאין כאן הוכחה מוכרחת אפי' מהסוגיא דהכא דאדרבה מדדחיק הש"ס לאוקמי כר"ש ולא כר"מ וכאידך מ"ד אליביה ש"מ דפשיטא לו מילתא דלר"מ לכולהו אמוראי אליביה סבירא להו דבדבר שעל כרחו בודל הימנו בין השמשות לא מהני ביה תנאה ודמיא לסוכה בריאה וכמבואר לעיל. והנה הב"י הביא בסי' הנזכר שכתב הריב"ש בתשובה סי' צ"ב התרתי להם לטלטל נר לאחר שכבה ע"י תנאי וכו' ואעפ"י שיש לי לדון בהיתר זה וכו' עד וא"א הרשב"ץ סתר ראיות הריב"ש בטענה חזקה ואמר שלא אמרו כיון דאיתקצאי לב"ה איתקצאי לכולא יומא אלא בדבר שהוא מוקצה כנויי סוכה ועצי סוכה. אבל הנר הלז אינו מוקצה מצד עצמו אלא מצד השלהבת הדולקת בו ובזה סרה מעל הרמב"ן קושית המקשה וזה אינו סותר למה שכתב הרמב"ם שאסור לטלטל נר שהדליקו בו לפי שדבריו הם אם לא התנה ודברי הרמב"ן בשהתנה עליו מע"ש וכו' עכ"ל. הנה הם במדינות שלהם כתבו מה שכתבו להחזיק מנהגם כאשר ראיתי בהיותי במדינות האלו שהם נגררים ונמשכים אחר ההיתר והמנהג אשר בידם. ובאמת כי יש לנו לדונם לכף זכות כי אין להם נכרי אשר יטלטל מלפניהם מגודל גלות המר אשר הם סובלים הרחמן יצילנו. ומיהת אנחנו צריכים לגלות ולסתור טענה החזקה ההוא שכתב הרשב"ץ כי טענה חלושה ורעועה היא ואין לה סמך כלל. דהרי מבואר להדיא בסוגית הש"ס דילן שלא כדבריו דפריך בדף מ"ג על האי דרב חסדא דאסר לבטל כלי מהיכנו מהאי דכופין הסל לפני האפרוחים וכו' ומשני קסבר מותר לטלטלו והתניא אסור לטלטלו בעודן עליו והתניא אעפ"י שאין עודן עליו אסור א"ר אבהו בעודן עליו כל בין השמשות מיגו דאיתקצאי וכו' והשתא היאך יפרש להאי סוגיא דהרי הסל ג"כ אינו מוקצה מצד עצמו אלא מצד האפרוחין שעליו וה"ז כנר מצד שלהבת. ואם אמור יאמר דהאי בשלא התנה מיירי קשיא דה"ל להש"ס לאוקמי הני תרתי ברייתות בעודן עליו כל ב"ה והא בשהתנה והא בשלא התנה אלא ודאי דלאו מילתא היא ודבר זה מוכרח מסוגיא דהכא כדאמרן לעיל. ומסוגית הש"ס דילן דכל היכא דבע"כ בדיל ב"ה מיניה דלא מהני ביה תנאה ופשיטא שאין לנו לומר כלל וכלל לפרש דברי הרמב"ם באיזו אוקמתא כאשר זכרתי מזה בהרבה מקומות דלדעתו כפי אשר הודיע בהקדמתו חלילה לנו לומר כן אלא הנח להם כמנהגם אחר שנתפשטה להם בהיתר: