מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין א:א:יג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sanhedrin 1:1:13 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 1:1:13) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →מומחה שכפף ודן דינו דין. התם בדף ה' ע"א גרסינן ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא או דילמא אע"ג דלא נקיט רשותא ת"ש דמר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אם קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים וש"מ דדיניה דינא אף דלא נקיט רשותא והתוס' שם הקשו על פירש"י ז"ל וכן הר"ן ז"ל בחידושיו הקשה עוד על מה שפירש"י אם קבלוך עלייהו בין לדין בין לטעות דהא פשיטא היא וצריכא למימר שאינו משלם ועוד דבלאו הכי היכי מוכח דדיניה דינא דילמא שאני הכא שקבלוהו עליהם בדין תורה אלא שלא קבלו עליהם טענתו וכשקבווהו עליהם דינו אין חידוש אם הוא כשר שאף הדיוט ואינו מומחה כלל דינו דין כשקבליהו עליהם כדאמרי' לקמן הב"ע כשקיבלוהו עלייהו אלא ודאי הכי עיקר הפירוש אי קבלוך עלייהו סתם פטור מן התשלומין מאחר שהוא מומחה וקבלוהו עליהם הרי הוא כאלו נקיט רשותא מריש גלותא שהרשות שניתנו לו בעה"ד על עצמן עומדת לו במקום נטילת רשות שהן שליטין על עצמן כמו ריש גלותא על כל ישראל ואי לא קבלוך עלייהו זיל שלים מאחר שלא נטלת רשות מר"ג והא דלקמן דאע"ג דקבלוהו עלייהו משלם מביתו התם בשאינו מומחה מיירי ולפיכך צריך הוא לקבלתן אלא שקבלתן אינו מועיל לו שיפטר מן התשלומין עכ"ל הר"ן ומזה מסתייע למה שכתבתי לעיל דסתם קבלה הוי ע"מ שידון להם דין תורה כדמוכרח מדבריו בענין חילוק בין מומחה לשאינו מומחה והכי פירושא דסוגיא דהאי תלמודא דלעיל במתני' דבכורת כמו שנתבאר ואין לדייק ולומר דלהאי תלמודא יש לחלק בין קבלוהו סתם או בפירוש שידון דין תורה וכמה שרצה הש"כ בזה הפי' וכבר הוזכר מזה לעיל. ודע דהרי"ף ז"ל גורס בההיא דמר זוטרא בריה דר"נ דהכי א"ל רב יוסף אי את קרית להו זיל שלים ואי אינהו קרו לך לא תשלם וכתב הר"ן שזו היא גי' הגאונים ז"ל וכלומר אם אתה שלחת להם מעצמך וכפית אותם לדין שזהו כחו של מומחה שהוא רשאי לכוף ולדון זיל שלים אחר שלא נטלה. רשות ואי אינהו קרו לך כלומר שקבלוהו סתם לא תשלם וזה מפורש דקבלה בסתם מהני למומחה. ור"ל למומחה שיפטור מן התשלומין ולשאיני מומחה שיהא דינו דין כדלעיל. וכדפרישנא לגי' הראשונה. ולמדנו לפי גי' זו דיחיד מומחה יכול לכוף ולדון והכי איתא בירושלמי מומחה שכפף ודן דינו דין עכ"ל. מכל הדברים האלה מבואר ומוכרת הפי' שבארתי למעלה דאתיא כדהתם לדינא. ובמה שכתב הרמב"ם ז"ל באלו הדינים בפ"ו הל' ג' אם נשא ונתן ביד ישלם וכו' כבר מבואר הוא שדעתו ז"ל בזה כהרי"ף ז"ל שפסק כרב חסדא בפ' זה בורר ואין להאריך: