מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ז:א:א
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 7:1:1 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 7:1:1) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →כיצד צולין את הפסח וכו' תוחבו מתוך פיו. כדפרישית בפנים כך הם דברי התוס' בריש פירקין שכתבו אומר ר"י משום הכי תוחבו דרך פיו לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח. ואז הוי בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. והכי מוכח בהדיא מהסוגיא דהכא דקאמר אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו על דעתיה דהדין תנייה ברייה חוזר והופכו וכדפרישית משום שלעולם צריך שיהא פיו למטה שיזוב דמו דרך בית השחיטה ושיהא צד הגם למטה כדי שלא יפול הפסח ולתנא דידן א"צ להופכו דממילא פיו למטה הוא. ויצא לנו מזה ללמוד שני דינים בענין צליית הפסח חדא בהא דקאמר ר' עקיבא והלכתא כוותיה תולין חוצה לו והיינו שתולין כרעיו ובני מעיו בתוך התנור חוצה לו. וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' קרבן פסח בהל' י' תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ ותולהו לתוך התנור והאש למטה ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו שזה כמין בישול היא ושפוד של רמון היו בוררין לצלייתו וכו' והטעם שתולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא על השפוד של הפסח דהיכן יתנם למטה על השפוד אי אפשר דא"כ יתעכב הדם ולא יזוב כדרכו ואנן פיו למטה בעינן מהאי טעמא כדאמרן. וזה דלא כפירש"י שפ' תולין חוצה לו תוחבו בשפוד למעלה מפיו של טלה ונמשך הר"ב אחריו. ולפ"ז היה פיו למעלה. ומסוגיא דהכא אינו נראה כן דא"כ לא היו צריך להופכו להתנא ברא וזה פשוט. ועוד דהא בהדיא מסיק לקמן בהסוגיא אתיא דאבא שאול כר"ע ודרבנן כר"י הגלילי וכדפרישית דלאבא שאול דפ' שתי הלחם לא בעינן על בסמוך והלכתא כוותיה כדפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' בית הבחירה בהל' ט"ו ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבינה על השולחן בצד המערכות וכו'. וא"כ לר"ע אין נותנם כאן על השפוד כלל לא מלמעלה ולא מלמטה אלא תולין בתנור סמוך וחוצה לו. ומזה למד הרמב"ם לומר כן שתולן בתנור חוצה לו. ואידך שלמדנו מכאן מדקפדינן שיהא פיו למטה וכדי שיזוב דמו ש"מ דמצוה לכתחלה ליצלות שלם ממש בלא שום מקום חתוך כלל. דא"כ לא היה צריך שיהא דווקא פיו למטה שהרי זב הדם ממקום החתוך וכמבואר בפ' כל הבשר ובפרקין דף עד ע"ב גבי האי אומצא דאסמיק וכו'. ומזה יצא לו להרמב"ם לומר שצולהו שלם עם גיד הנשה כמ"ש בפ' עשירי בהל' י"א כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וכו' וכשיגיע לגיד הנשה מוציאו וכו' וברתיחה דאורייתא דקא מרתח עליה הראב"ד שם וכתב בחיי ראשי אין איסור גדול מזה וכו'. ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו. ובענין איסור כבר מיישב הכ"מ שם ולענין הסמך שכתב בזה יש סמך יותר ממה שנתבאר בדברינו דמוכרח מהסוגיא דהמצוה לכתחלה לצלותו שלם בכל מה דאפשר. ונוכל לומר עוד דאף הקרומות של חלב שאין בהן אלא משום חומרא בעלמא. ומדבריהם אין מנקין ומנקרין אותן אלא בשעת אכילה משום מצוה לכתחלה אלא שאם חתכו בדיעבד חתיכות כשר כדמסיק שם. וכן בפ"ח בהל' י' חתכו וצלהו ע"ג גחלים ה"ז צלי אש ועיין לקמן בד"ה משל גחלים וכו' מה שיתבאר מזה בס"ד: