מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ו:א:יא
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 6:1:11 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 6:1:11) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →תני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת וכו'. הך פלוגתא גריס בבבלי פ' כל כתבי דף קטז ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וחכמים אומרים מפשיטין את כולו וכו'. ומפרש רבא טעמא דרבנן כדהכא לת"ק שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה וכו' אמר רב חסדא מאי אהדרו ליה חבריא לר"י בנו של ר"י ב"ב אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו מי דמי התם טלטול הכא מלאכה וכו' עד דמסיק לבסוף דהכא נמי לאו מלאכה היא כגון דלא בעי ליה לעור ופריך והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו. מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומשני דשקיל ליה בברזא. ופירש"י ז"ל בחתיכות דקות מפשיט וחותך דאין דרך הפשטה בכך ולאו מלאכה היא אלא שבות. והתוס' כתבו שם דכיון דאינו מפשיט כשיעור חשיבות עור יחד אפי' שבות ליכא. ועל פי זה פירשתי בפנים להא דר' יוחנן דקאמר דכ"ע סבירא להו מובחר דוחה מובחר מן המובחר אינו דוחה. ולת"ק מובחר שמפשיט אותו הכל אלא שההפשט היא בחתיכות חתיכות ולא כולו כאחת כדרך ההפשט שזהו מובחר מן המובחר ואינו דוחה לכ"ע והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים שכתב בפ"א מהל' ק"פ בהל' י"ד כמעשה הפסח בחול שחט השוחט וכו' ומפשיטין את כולו וכו'. ואח"כ בהל' ט"ז כתב חל י"ד להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת סתם. וא"כ פשוט הוא דס"ל מפשיטין את כולו. וכחכמים דהתם וכת"ק דהכא. ובענין מ"ש ורוחצין את העזרה וכו' כבר בארתי בפ' דלעיל בהלכה ח' ד"ה לא כל שבות התירו במקדש וע"ש. מיהו האי דהפשט לכאורה קשיא דהא נראה ממסקנא דפ' כל כתבי דלרבנן שמתירין בהפשט את כולו היינו דוקא דשקל ליה בברזא. ועיין בהלח"מ שכתב בזה. ואולי יש לתרץ לרבינו ז"ל שלא אמרו בגמרא כן אלא מפני מאי דאהדרי חברייא לר' ישמעאל. אבל לרבנן לעולם דסברי דהפשט בחול ובשבת שוה. ולדבריו דר' ישמעאל השיבו ופסק כרבנן עכ"ל בזה. ואף שכתב בעצמו ז"ל בדרך ואולי ומפני שהרגיש בהקושיא דמנא ליה לפרש להא דהתם כן מ"מ אנן חזינן לההכרח מהא דהכא. דע"כ לא אתינן לפרש פלוגתייהו דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ורבנן אלא בהפשט כדרכו דלמר עד החזה ולרבנן מפשיטין את כולו. וכדרך הפשטו בחול דהא מדקאמר ר' יוסי בר בון הכא לא אתיא אלא כר"ש וכו' וכמבואר בפנים. ובלאו הכי טעמא בעי אמאי לא ניחא ליה לר' יוסי בר' בון לפרש פלוגתייהו כהאי דר' יוחנן וכדפרישית דאתיא כהאי דמסיק התם בפירושא דפלוגתייהו אלא משום דקשיא ליה לר' יוסי בר בון דאי הכי דטעמא דהת"ק והיינו רבנן דהתם משום דשקיל ליה בברזא מ"ט דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דפליג וכי לא מודה הוא דבכה"ג לאו מלאכה היא. ואפי' שבות אין כאן וכסברת התוס' דכן הוא האמת. אלא ודאי דבהפשט כדרכו מיירי בפלוגתייהו ור' ישמעאל בנו של ריב"ב כר"ש דהתוספתא ס"ל דלא עביד מקצת מלאכה כמלאכה ורבנן ס"ל מקצת מלאכה כמלאכה. וכסתמא דמתני' דהבונה. ומכיון שהותר במקצת מלאכה לצורך המצוה דדחיא שבת. ה"ה ככולא דמלאכה דמאי שנא ומשום שלא יתבזו קדשי שמים. והאי קושיא דקשיא ליה לר' יוסי בר' בון על הא דר' יוחנן קשיא נמי על דאוקי פלוגתייהו התם לבסוף דאי הכי מ"ט דר' ישמעאל דפליג אלא ע"כ דלא בא מר בר רב אשי התם לתרץ ולומר לעולם כדאמרינן מעיקרא וכו' אלא ליישב הקושיא מי דמי וכו' למאי דאהדרי ליה חברייא. אבל לקושטא דמילתא אין לנו לפרש אלא דבהפשט כדרכו הוא דאיירי ובמקצת מלאכה כמלאכה הוא דפליגי. וכיון שכן שפיר הוא דפסק הרמב"ם כחכמים וכטעמייהו והכל אליבא דהלכתא הוא וכדמיסתעיי' ליה ממסקנא דהכא: