מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ה:ד:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 5:4:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →תני חזקיה לא תשחט וכו'. כדפרישית. ואיך שיהי' אם דברי ר' יוסי הן או דברי סתמא דהש"ס שמעינן מיהת דלהא דתני חזקיה גלי קרא כי היכי דלא נדרוש ביה לעכב וכמשמעות לשון הכתוב שכתבתי בפנים. והשתא שייכא הא דר' מנא עלה שפיר טפי דאלולא דתני חזקיה למידרש הכי מזבחי לא הוה מצינן למימר דליחייב גם על הזריקה בשכבר שחטו על החמץ. ומשום דהוה דרשינן מדשנה הכתוב בי' תרי זימני לא תזבח ולא תשחט לעכב הוא. וא"כ וכי מצינו דבר פסול וחייבין עליו אח"כ בששינה בו איזה דבר בתמיה והאי המחמץ את הפסולה וכו' דאבתרה ראיה הוא לדברי ר' מנא ואיהו הוא דמסיק לה וכלומר שהרי שנינו גבי המחמץ את הפסולה דאיכא דתני חייב ואיכא דתני פטור וקאמר רב חסדא עלה דלא פליגי אלא מר מיירי בשנפסלה עכשיו בשעת חימוצה וקמ"ל דאע"ג דאירע לה פסול אחר אפ"ה חייב על חימוצה דאכתי לא היתה פסולה מקודם שהתחיל להחמיצה. ומאן דפטר מיירי בשלא נפסלה מחמת חימוצה וכלומר בשעת חימוצה אלא שכבר היתה פסולה ופטור וזהו כדר' מנא. ובעל משנה למלך שהביא לזה בפ"א שם רצה להסב פירושא דהאי סוגיא לדרך אחרת ותני חזקי' וכ' הכל דרך קושיא על הא דר' שמואל דקאמר פסח כשר וכן פי' להא דר' מנא שחזר והקשה לו קשיא אחרת ואמר דאלמלא הברייתא שהביא חזקיה עדיין הייתי אומר שהשוחט על החמץ נפסל הזבח לפי שכבר מצינו דבר פסול שחייבין עליו שהרי המחמץ את הפסולה אית תנא דחייב וכו' ע"ש. ואין משמעות הסוגיא סובל פירושו. ור' מנא דקאמר אילולא דתניתה חזקיה וכו' משמע דכמתמיה הוא ואילולא גברא רבא כחזקיה דתני הכי למידרש מזבחי לא הוה דרשינן אלא איפכא דהפסח פסול הוא בשחיטה ותו לא מחייב על הזריקה דכי מצינו וכו' וכדאמרן והרגיל בלשון הש"ס הזה הרבה וכסדרו יודע הוא דרכו. והאי מחמת חימוצה ג"כ אין פירושו סובל במחמץ אחר מחמץ דהא את הפסולה קתני. ובלשון הש"ס הזה מחמת בשעת הוא דמתפרש. וכן תמצא בהרבה מקומות. ומה שסיים עוד שם וכתב ודע מה שקשה אצלי בדברי הירושלמי הללו הוא דמשמע דמן הסברא השוחט על החמץ נפסל הזבח כיון דעבר על הורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על החמץ. ובריש פ"ה דמנחות דף נג אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולא לא מיפסלי ותירצו מצה תהי' הכתוב קבעו חובה. הרי דאיצטריך קרא שלא להכשיר וצ"ע עכ"ל. ולפי דרכנו מתורצת ג"כ הקושיא מההוא דמנחות דהתם קאי על הא דקאמר לעיל דיליף לעכב מלא תאפה חמץ וכלומר מדשנה הכתוב דהא כבר כתיב כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ וס"ד דמדמהדר וכתב לא תאפה חמץ ש"מ לעכב מתקיף לה רבינא ואימא למיקם גברא בלאו בעלמא. ואי מדשנה הכתוב הא איצטריך להא דתנן לקמן וחייב על לישתה ועריכתה וכו' וכדדריש שם בדף נה מדכתיב לא תאפה חמץ מה אפיה מעשה יחידי וכו'. ולא היה צריך רבינא לאסוקי הכי דמשנה ערוכה הוא לקמן. והלכך ע"כ דאתינן לתירוצא דתהי' והכא נמי שפיר אתיא למאי שנתבאר להא דר' מנא דאילולא דתני חזקיה למידרש מזבחי דלא נפסל הזבח ה"א מדשנה הכתוב ביה תרי זימני לא תזבח ולא תשחט ש"מ לעכב ולא כפירושו של בעל משנה למלך דמשמע מן הסברא וכו' אלא מדכתב תרי זימני וזהו הכלל בכל מקום שמצינו דשנה בו הכתוב לעכב הוא אם לא דאיצטריך חד קרא לשום דרשא. והשתא דתני חזקיה דגלי קרא וכתב זבחי למידרש שהפסח שנשחט על החמץ כשר: