מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ה:ד:א
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 5:4:1 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:1) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת. הקשיתי לשאול לעיל בפ"ק בהל' ד' דאמאי לא קחשיב עשה דתשביתו והו"ל למימר עובר בלא תעשה ועשה. דהא עיקר ילפותא בבבלי פ"ק דף ה' דלכ"ע חמץ משש שעות ולמעלה דאורייתא אסור מאך חלק ולרבא וכתניא דכותיה מדכתיב לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים. ופריך ואימא כל חד וחד כי שחיט ומהדר זמן שחיטה אמר רחמנא וכפי' רש"י. ויותר מבואר בהתוס' שם דאע"ג דאמת הוא דלא תשחט על חמץ כל חד וחד כי שחיט כדאמר במתני' כאן השוחט את הפסח וכו' מכל מקום כיון דאשכחן דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על חמץ סברא הואנשבזמן שחיטה הזהיר על השבתה וא"כ כי שחיט הפסח על החמץ ולא ביערו מקודם ה"ז עבר ג"כ על עשה דתשביתו ועוד דבהדיא קאמר בהאי תלמודא לעיל בפ"ק שם דלר' יהודה דס"ל מזמן שחיטת הפסח חמץ מדאורייתא אסור אם לא ביער עבר על עשה דתשביתו ועל ל"ת דגבי פסח והא ניחא לשיטתא דהאי תלמודא דס"ל אליבא דר"מ דלדידיה חמץ משש שעות ולמעלה מדבריהם כדקאמר התם ומייתי לה נמי הכא בהסוגיא ל"ק דאיכא למימר מתני' ר"מ היא וכדבעי לקמן לאוקי להא דר"ש כר"מ. אבל לשיטת הבבלי דלכ"ע חמץ משש שעות למעלה מדאורייתא ולילפותא דרבא דהתם קשיא הא איכא הכא נמי עשה דתשביתו. ומכח האי קושיא כתבתי שם דע"כ מוכרח הוא כהך שיטתא דבדיקה וביעור חמץ ולהסיר אותו מדאורייתא היא. והיינו כפי שיטת ודרך הר"ן לפירש"י דתשביתו כולל לשני דברים ביעור לחמץ הידוע וביטול לשאינו ידוע לו ומה דאמרינן בהש"ס בפשיטות מדאורייתא בביטל בעלמא סגי היינו אם בטל ודאי מהני גם לחמץ הידוע שהרי הוא מחשיבו כעפר. ואין כאן חמץ אלא למצוה מן המובחר ציותה התורה שיסיר ממנו החמץ הידוע לו ויבער אותו. וכתבתי שמה להכריח דגם דעת הרמב"ם הוא כך. וכפי שיטת הר"ן וכפי נוסחא הישנה בדבריו ולא כדעת הכ"מ ותירצתי שם לכל הקושיות שהקשה לפי נוסחא הישנה. וע"ש בהל' ד' ד"ה ר"מ אומר וכו' והשתא ניחא לן דלא קא חשיב התנא הכא עשה דתשביתו משום דאכתי בידו לקיים העשה דתשביתו אח"כ דנהי דלבטלו אינו יכול משהגיע זמן איסורו לבערו אח"כ מיהת אפשר לו וקרא דתשביתו כולל ג"כ לביעור לחמץ הידוע דבהכי הוא דאיירינן כאן דודאי בחמץ שאינו ידוע לו לא שייך הל"ת דלא תשחט על חמץ דאין לומר היה לו לבטלו אם לא ידע משום חמץ בביתו. דפשיטא הוא דלא צותה התורה לבטל למי שאינו ידוע לו מחמץ אלא אם ביטלו להחמץ מהני הוא מדאורייתא דנכלל ג"כ בעשה דתשביתו. וזה פשוט וביארתי שם הכל מה דשייך לענין זה בס"ד. ואל תשיבני דאין להכריח מכאן כפי שיטת הרמב"ם והר"ן לפי דרכנו מדלא קחשיב התנא העשה דתשביתו דילמא בשכבר ביער החמץ עסקינן ונזדמן לו אח"כ איזה חמץ קודם שחיטת הפסח וכהאי דאמר ר' יוסי הכא בהסוגיא בענין שנתמנה לו בין שחיטה לזריקה דהא ליתא חדא דזה דוחק לאוקמי סתמא דמתני' בהכי. ור' יוסי לא אמר כן אלא לדחיה בעלמא דלא מצית למיפשט מהברייתא דפסח כשר הוא מדדריש לחייב גם על הזריקה דתיפתר שנתמנה לו וכו' ובהכי איירי דרשה דקרא אבל לא לאוקמי סתמא דמתני' בכה"ג ועוד דנהי דמצינן למימר הכי ומ"מ קשיא למה לא ביאר התנא בהדיא וליתני השוחט הפסח על החמץ בביתו עובר בעשה ול"ת כדי לאשמועינן להא אם לא ביער החמץ שיש לו ולבטלו א"א שהרי הגיע זמן איסורו אלא ודאי אין לתרץ אלא כדאמרן משום דאכתי בידו לקיימו העשה דתשביתו שיבערו אח"כ: