מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ב:ז:ו

שאל לר' מנא א"ל צריך אתה לבער. לכאורה הוה משמע מהני פיסקי דר' אימי ודר' מנא דס"ל דמי פירות מחמיצין ופליגי על סוגית הבבלי דמסיק בדף לה ע"ב דמי פירות אין מחמיצין אא"כ מעורב בהן מים וכדמסקו התוס' שם ד"ה מי פירות וכך הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמ"ש בפ"ה מהל' חמץ ומצה בהל' ב' וביאר שם וכתב ומי פירות הן כגון יין וחלב ודבש ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין והיא שלא נתערב בהן שום מים מעולם וכו' וכתבו בהגמי"י וכרבא דתלמודא דידן ולא כירושלמי דפליג ואמר מי פירות מחמיצין כדמשמע בשלהי כל שעה בירושלמי ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל דהני אמוראי ס"ל כאביי דמי פירות מחמיצין והה"מ כתב על מ"ש הרמב"ם והוא שלא יתערב בהן שום מים זה מבואר בירושלמי וכו' וזה מוסכם עכ"ל וכוונתו על האי דריש פרק דלקמן כמו שהביא הרי"ף ז"ל בריש פ"ג ובגמרא דבני מערבא אמרי וכולהו על מוי ע"כ אבל אני תמה אם אנו מפרשין להא דרבי מנא דהכא דהורה צריך לבער ואפילו היה הדבש מזויף בסלת בלי מים וכפי' הגמי"י והא רבי מנא גופיה הוא דקאמר לה לקמן בריש הפרק וכולהון על ידי מוי וא"כ הוה קשיא דידיה אדידיה אם לא שהיינו צריכין לומר דס"ל דבלא מים מיהת חמץ נוקשה הוי וראוי לאכילה וצריך לבער ובריש הפרק דלקמן על כותח הבבלי ושכר המדי וכו' שהן תערובות חמץ גמור נקראין וכולהון ע"י מוי וזה דוחק ומוטב לנו לומר דהכא נמי בדבש מזוייף בסולת ועל ידי מים הוה עובדא כי היכי דלא תיקשי דידיה אדידיה וכן האי עובדא דרבי שמואל בנתן בו גם מעט מים עם השעורין או שהשעורין היו שרויין במים בתחלה שכן דרך לעשות כך כדי שיתחמץ היין הרבה וקמ"ל דבכה"ג מי פירות מחמיצין הן ואתיא שפיר כהאי דתלמודא דידן כפי מסקנת רוב גדולי הפוסקים ז"ל:

הורי רבי אימי באילין גרביא דכותחא וכו'. האי אתיא שפיר למאי דגרסינן התם בפרקין דף ל' ע"ב אמר שמואל כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל וחימוצו קשה אמר רב אשי ובית חרוסת כבית שאור וכו' וכך היא גירסת הרי"ף ז"ל ודלא כגירסת בעל המאור וכבר הביא הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ראיה מכאן לגי' הרי"ף דהא משמע שצריכין הכשר והכשירן ע"י עירוי ג' ימים מעת לעת כמו ביין נסך והאריך עוד בזה וע"ש:

הדרן עלך פרק כל שעה