מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ב:ז:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 2:7:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 2:7:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →כתיב ובשל מבושל וכו'. ה"נ פליגי בבבלי דף מ"א ת"ק ורבי דת"ק נפקא ליה מק"ו ורבי דריש לה מובשל מבושל כר"ע דהכא וקאמר התם מאי בינייהו צלי קדר דלרבי האי נמי מובשל מבושל נפקא ליה ורבנן האי ובשל מבושל מאי עבדי להו מיבעיא ליה לכדתני' בשלו ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בישלו חייב וכו'. והא דלא קאמר דלרבנן דלא מצי למילף לצלי קדר מק"ו האי ובשל מבושל לצלי קדר איצטריך היינו טעמא משום דאשכחן בהדיא להברייתא דמיחייב בצלאו ואח"כ בישלו והלכך לקושטא דמילתא קאמר דרבנן סברי כהאי ברייתא והשתא ממילא שמעינן דבצלי קדר פשיטא דמיחייב ואי הוה משני מיבעי ליה לצלי קדר לא הוה ידעינן דס"ל כהאי תנא דברייתא דצלאו ואח"כ בישלו נמי מיחייב ונמצינו למדין עכשיו דשמעינן מהסוגיא דרבנן דרשי נמי ללישנא יתירא דובשל מבושל ולא אמרינן דברה תורה כלשון ב"א כדקאמר הכא אליבא דרבי ישמעאל ונפקא לן השתא שפיר לתרווייהו מובשל מבושל לצלאו ואח"כ בישלו ולצלי קדר וליכא למידחי דילמא לרבות לצלי קדר לחוד אתא דא"כ הוה קשיא במים ל"ל דהא הוה ידעינן מובשל מבושל בלחוד לרבות שאר משקין כמים דכל שהוא מבושל קפיד רחמנא וגם לצלי קדר דמיהת בישול נקרא ומדכתיב במים מרבינן נמי כל דמבשל ליה ואפילו אחר שצלאו וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל דכתב בפ"ח מהל' קרבן פסח בהל' ז' לרבות שאר המשקין ומי פירות מדכתיב ובשל מבושל ופסק ג"כ בצלאו ואח"כ בישלו ובצלי קדר דחייב משום דזה נלמד הכל מדוקיא דקרא ומהסוגיא דלרבנן מחייב בכולהו וכדאמרן והיינו נמי דדייק הרמב"ם בלישנא וכתב. שנאמר ובשל מבושל ריבה הכל ור"ל גם הא דנקט אבתרא שם ועיין בכ"מ ובלח"מ מה שתירצו בזה ולמאי דאמרן ניחא נמי יתורא דבמים דלכאורה קשה בין לרבנן ובין לרבי במים למה לי ומתיישב ג"כ להא דאמרינן לקמן שם אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבשלו בחמי טבריא חייב ומאי שנא אמר רבא מאי חייב דקתני דקא עבר משום צלי אש ופירש"י ז"ל לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות דבריו ז"ל למאי דכתיב בספרים שלפנינו לקמן אמר רבא אכלו נא לוקה שתים וכו' אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות וכו' וזו מסוגיות הפוכות דחשבו התוס' במנחות דף נח ע"ב ע"ש ובאמת בעלמא איפכא הוא דרבא הוא דס"ל אין לוקין על לאו שבכללות ומיהו אף למאי שכתוב הגי' לפנינו קשיא לדברי רש"י דאין כאן לאו כלל אלא לאו הבא מכלל עשה וחייב דקאמר רבא הכא היינו שעבר על מצות עשה דצלי אש ואינו לוקה כלל ודומיא דאמרינן בעלמא מאי חייב דקאמר מכת מרדות וכהאי דרבינא פ' כירה דף מ' וכן בכמה מקומות וכ"כ הרמב"ם שם בהל' י' צלהו ע"ג סיד או חרסית או חמי טבריא ה"ז אסור שאין זה צלי אש וכו' ואסור דקאמר היינו שעבר על מצות עשה וכמ"ש שם לעיל בהל' ו' נא שהזהירה עליו התורה וכו' אבל אם אכל ממנו בשר חי אינו לוקה ובטל מצות עשה שנא' צלי אש הא שאינו צלי אסור וכבר ביארתי מזה לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' וע"ש ד"ה בישל בחמי טבריא מהו וכו' אלא דאנן בעינן למידק אעיקרא דמילתא דלרבא דאמאי לא מפרש חייב דקאמר רב חסדא היינו לאו גמור ומיתורא דבמים נדרוש לרבות חמי טבריא דבכל מים דמבשל ליה עובר בלאו ולמאי דאמרן ניחא דבמים איצטריך כי היכי דמצינן למילף השתא מריבויא דובשל מבושל דריבה הכל ובין לצלאו ואח"כ בישלו ובין לצלי קדר דהן ג"כ בכלל ריבויא דובשל מבושל והלכך אין כאן אלא שעבר על עשה דנפקא לן מכי אם צלי אש וזהו פשיט ושפיר הוא דאתיא לפי דמסקינן בעלמא בכללי דדיני שכיוצא בהן: