מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ה:ב:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Peah 5:2:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →כיצד הוא עושה וכו' א"ר יונה מביא שתי שבלים וכו'. לפי משמעות הלשון דר' יונה משמע להדיא דאינו בא להוסיף ולומר דמביא עוד שתי שבלים אחרות מלבד מאותה שנותן לעני וכו' כדפי' הר"ש ז"ל ואחריו נמשך הר"ב בפי' המשנה. דא"כ לא היה לומר אלא מביא עוד שלישית וכו' לכך נראה דלא בא ר' יונה לתרץ אלא מה דהקשה על הא דאמר ונותן לו הראשונה והא איכא למיחש שמא האחרת היא של לקט ונמצאת הראשונה אינה מתוקנת וכדפרישית בפנים אלא לא תימא נותן לו הראשונה דוקא והיינו אחר שהתנה פ"א דבהא לא סגי אלא כך יעשה מביא ב' שבלים ומתנה על זו וחוזר ומתנה כן על האחרת ואחת היא מתוקנת ממ"נ והשניה היא מעשר. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהלכה י' ועי' בכסף משנה שהאריך בזה ולבסוף כתב שנראה שרבינו מפרש דבתחלה קס"ד שלא היה אומר אלא פעם א' וכו' ושוב אין להקשות שמא אותה שקבע בה מעשרות של לקט היא דממילא משמע שאותה שאינה של לקט יהיו מעשרותי' קבועים בה בעצמה וכו' וזה דוחק ואינו מכוון בדברי הרמב"ם שכתב וחוזר ומתנה כן על השניה משמע שמתנה כבתחלה וגם הא דסיים ונותן שתיהן לעני וכו' זה יותר דוחק בפי' דברי הרמב"ם מפי' הר"י קורקוס ז"ל שהביא לעיל שהרי הרמב"ם לא כתב אלא ונותן אחת מהן לעני וכו' אבל אין אנו צריכין לכל זה אלא דתוכן טעם הדבר כך הוא דהא אנן תנן לקמן המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב והתם שלו הוא מה שלקח מעניים ודאי ממתנות עניים הוא והלכך בשלו פטור אבל כאן ספק הוא דאינו ידוע איזהו של לקט והלכך צריך להתנות וכשמתנה על זו וחוזר ומתנה על זו הרי אין כאן חשש דמה תאמר דשמא אותה שקבע בה המעשרות בפעם הראשונה היא של לקט ולא חל המעשר בה ונמצאת האחרת אינה מתוקנת האי חששא ודאי היינו חוששין אילו נתן להעני את הראשונה מיד על סמך קביעות מעשר שבשניה מה"ט גופה דאמרן משום דזהו כמחליף עם העני וא"כ מה שקבל העני הוא של הבעה"ב מה שמחויב במעשר ואנן תנן בשל עניים חייב ונמצא צריך הוא לעשר קודם שיתן להעני ואין כאן מקום לחול המעשר בשבולת השניה דשמא לקט היא אבל מכיון שאינו נותן לו כלום עד שיחזור ויתנה על השבולת השניה והיינו שיאמר ואם זו שקבעתי בה המעשר בתחלה לקט היא ונמצאת האחרת מחוייבת במעשר הרי עכשיו מחליף אני שבולת זו בהאחרת ושבולת השניה היא עכשיו שלי ואם האחרת היתה שלי הרי מעשרותיה קבועין בזו מאחר שהחלפתי אותה בהאיך וכ"ת דא"כ פטור הוא בשלו הא ליתא דהא כבר הקדמנו דבשלו אינו פטור אלא דוקא בחליפי מתנת עניים של ודאי ולא תקשי דא"כ יאמר כך אחר תנאי שבראשונה ולמה צריך הוא לחזור ולהתנות על השניה ממש כבתחילה כדמשמע מדברי הרמב"ם הא ג"כ ליתא דהא נמי איכא למיחש איפכא דשמא שבולת השניה היא אינה של לקט ומחויבת במעשר בפני עצמה והוי ודאי חיוב והיאך תפקיע המעשר מהראשונה דיש בה ספק חיוב מעשר הלכך צריך לחזור ולהתנות כבתחלה וא"כ כך הוא כוונת הדברים אם זו היא של לקט נמצא שיפה אמרתי בראשונה שהיא חליפי האחרת ואם לאו מעשרותיה של זו השניה קבועין בהראשונה וג"כ מכח האי דינא דחליפין וממ"נ אחת מתוקנת ואחת מעשר ונותן אחת להעני והשניה למעשר עם שאר המעשר של הגדיש ובזה דברי הש"ס ודברי הרמב"ם מבוארין ולא היה צריך לבאר להדיא מדין החליפין דממילא שמעינן כהאי דתנינן לקמן במתני'. ועוד דלקושטא דמילתא א"צ שיאמר כן בפירוש שמחליף הוא אלא דאם מתנה וחוזר ומתנה על שתיהן הוי כאילו אמר ומטעמא דדינא דחליפין אתינן עלה וכן משמע מלקמן בהסוגיא דכשנותן אחת מהן לעני הוי כההיא דר' יוסי דבכורות דכל שחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה ועיין עוד מזה בדבור דלקמן: