מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ט:א:ב

לאיזה דבר נאמר לא יעלה עליך. אע"ג דאי לא הוה כתב לא יעלה ה"א לבישה דנפישא הנייתה הוא דאסור כדאמרינן בריש יבמות (דף ד) איכא למימר דהכא דייק מדכתיב עליך דהוה מצי למיכתב לא תעלה כמו הכתוב דלא תלבש ומדכתיב עליך ש"מ לריבויא הוא דאתא וכדקאמר ר"י דמרבה אני שאם היה בגד גדול וכו' והכי איתא בתוספתא בפ"ה בגד שיש בראשו אחד כלאים לא יתכסה בצד השני אע"פ שהכלאים מונח בארץ. והרא"ש ז"ל בהלכות כלאי בגדים בפסקיו בפ"ח דנדה הביא זה בשם האי תלמודא וכ"כ הטור סי' ש"א. והרמב"ם ז"ל לא הביא לזה בפירוש משום דסמיך עצמו על הגדולה מזו שאמרו בתוספתא שם והביאה בפ"ט בהלכה ט' העושה בגד כולו צמר גמלים או צמר ארנבים או קנבוס וארג בו חוט של צמר בצד זה וחוט של פשתן מצד זה ה"ז אסור משום כלאים. וא"כ מכ"פ בדין הנזכר שאסור שהכלאים שבצד השני סמוכין הם זה לזה והרא"ש ז"ל הביא שם להתוספתא וגי' אחרת היתה לו שכתב בשם התוספתא אבל העושה חלוק שכולו צמר גמלים וכו' וארג בו חוט א' של צמר וחוט אחד של פשתן אסור פי' ששני חוטין של צמר ושל פשתן זה אצל זה אבל אם חוט של צמר בצד אחד וחוט של פשתן בצד אחר מותר עכ"ל ועיין בב"י סי' רצ"ט והנה גי' הרמב"ם כגי' התוספתא אשר לפנינו ואילו הי' גי' זו לפני הרא"ש בודאי לא היה חולק על התוספתא:

הייתי אומר אפי' פשתן של ים וכו'. ובהעתקת הר"ש כתוב שלם וכן הביא הרא"ם שם פשתן שלם ופשתן קנבוס ופי' מיני פשתן שכך הן נקראין ובהדיא גריס כהאי תלמודא ריש פ' במה מדליקין ולא בירוקה שעל פני המים כיתן דמיי וניכר שהגי' שהיתה לפניהם משובשת ביותר היתה ומזה תדין למקום אחר: