מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ג:א:ב

זרעה זרעיה זרועיה. ובבבלי פר"ע דריש תוציא חד וכו' כמו שהבאתי בדבור דלעיל ונראה דשינוי דרשות אלו בשינוי הנוסחאות במתני' דשבת תליא דהתם גריס זרעה לא נאמר אלא זרועיה ובנוסחא דהאי ש"ס גריס שם זרעה תצמיח לא ויאמר אלא זרועיה תצמיח וא"כ לפי נוסחא זו לא דרשינן מתצמיח מידי אלא מזרועיה לחוד כדקאמר זרעה וכו' וטעמייהו דהני ונסחאות שונות נראה דדיוקא דקרא איכא בינייהו דהא לכאורה יש לדקדק לפי דרשה דהתם תוציא חד צמחה חד וכו' תצמיח חד והא חדא מנייהו לאו מיותר הוא דאו צמחה או תצמיח צריכא היא למשמעות הכתוב לדמיון הבשורה כי בארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה"א יצמיח צדקה וגו' ומנ"ל למידרש לתרווייהו לצמחה ולתצמיח אלא דנוסחת התנא דהתם מכפל המקרא הוא דדייק ליה כי כארץ וכגנה דהו"ל למיכתב חדא לדמיון הענין א"נ הכי הול"ל כי כגנה בארץ זרועיה תצמיח והלכך דריש מדכפל הכתוב דמיון הענין ולמיכתב צמחה גבי ארץ ותצמיח גבי גנה ש"מ דכולא קרא לדרשא הוא דקאתי והלכך כפל הענין וכתב צמחה ותצמיח לדרשא ומתוציא ודאי דרשינן דהאי לעולם מיותר הוא ואף אם בא להשמיענו דבר מה מכפלות הענין הו"ל למכתב בארץ תצמיח וכגנה וגו' והשתא כולה לדרשה היא וזרעה זרעיה וכו' לא משמע ליה להאי תנא דשנה כנוסחא דהתם אבל לפי נוסחת המשנה דהאי ש"ס דמשמע דתצמיח לא מייתר ליה כלל כדקתני זרעה תצמיח לא נאמר וכו' טעמיה דלא דריש מרישא דקרא מידי אלא מסיפיה וכגנה זרועיה תצמיח דאין לנו למיסמך האי דרשא דערוגה אלא מגנה כסתם גינה שהיא זרועה ערוגות ערוגות ולא מכארץ שהיא כוללת גם השדות שאינם זרועות ערוגות ערוגות והלכך תצמיח דכגוה לאו מיותר הוא ולא דריש אלא מתיבת זרועיה זרעה זרעיה זרועיה ועיין בדיבור דלעיל שנתבאר דנ"מ לדינא איכא בין הני שינוי דרשות אליבא דר' יהודה דלנסחת משנת הש"ס דילן לא פליג ר' יהודה ברישא:

כולהן חוץ לששה. מבואר בפנים פירושא דמילתא וזכרתי עוד בריש ההלכה להכריח דא"א לפרש להאי חוץ לששה בענין אחר וע"ש במה דמוכרח ג"כ מזה דא"צ להרחיק בין מין למין כ"א טפח ומחצה כשיטת כרמב"ם ואילו לשיטת רש"י והתוס' קשה מאוד לפרש עיין פלוגתא דר"י ור"ל במאי הוא דפליגי ומאי האי חוץ לששה דקאמר ר"ל ומאי האי דפריך עליה וניתני ט' ומאי האי דמשני בערוגה בין הערוגות היא מתניתא כמובן הכל מתוך מה דפרישית בפנים וממה שבארתי בריש הלכה וכאן יוסיף עוד לבאר במאי דאיכא בינייהו דר"י ור"ל עוד לדינא ומתוך כך יתבאר לנו הסוגיא ברורה ונקיה וכן יתבאר פי' הסוגיא דפר"ע דהש"ס דלן לשיטת הרמב"ם והיוצא לנו מזה בס"ד. ובתחלה נבאר עוד מה ששייך לסוגיא זו דבמה שפירשתי האי חוץ לששה דקאמר ר"ל דמוכרח הוא דעל קרנות הערוגה קאי כמבואר הכל בפנים דבזה מתפרש שפיר הקושיא וניתני ט' וכן מאי דמשני בערוגה שבין הערוגות שנו וניחא הנל אליביה דר"ל לפי האוקמתא ולפי טעמו וסברתו דע"כ דס"ל דאין תורת ראש תור בערוגה דאל"כ מאי משני בערוגה בין הערוגות הרי יכיל הוא לזרוע גם בערוגות החיצונות ע' מינין כמו בערוגה הפנימית וזה מבואר כל צרכו בפניה ומה שפירשתי אליבא דר' יוחנן דקאמר כולהן בתוך ששה משום דאיהו מוקי להמתני' דבערוגה בחורבה שנינו וזה ג"כ מוכרח הוא דאלת"ה א"כ במאי פליגי ר"י ור"ל דאין לפרש דלא פליגי כ"א בדיוקא דמתני' בלחוד כמו שרמזתי בפנים דסוף סוף מאי נ"מ איכא אי דאמרת דאף לר"י מצינו לאוקמי בערוגה בין ערוגות וא"כ יכול הוא לזרוע בערוגות החיצוניות בהקנות שבהן לפי שאין זרע בהקרנות הפנימית שכנגדן וא"כ היינו דר"ל דהא אף לר"ל ע"כ שתאמר או דחוץ לששה דקאמר הינו על הקרנות של הפנימית ובערוגות החיצונות זורע באמצע הרוחות ולא בקרנות או איפכא דאם זורע ד' שני הפנימית באמצע הרוחות זורע הוא ד' שבחיצונות בהקרנות שבהן וחוץ לששה דקאמר היינו לומר שאי אתה יכול לפרש סדר זריעת חמשה מינין בערוגה שבין הערוגות אא"כ אתה זורע הארבע שבהרוחות בקרנות וזהו חוץ לששה או של הפנימית או של החיצונות ולהשמיענו בזה סברתו דס"ל אין ראש תור בערוגה כמבואר בפנים והשתא ע"כ דר"י הוא דמוקי להמתני' בערוגה בחורבה ולא שאינו יכול לזרוע אותן שברוחות כ"א באמצע ולא בהקרנות דהא ודאי ליתא דמ"ש אלא ללמדנו פירושא דמתני' קאמר דבתוכה היינו אפי' בתוך הששה טפחים עם שיעור ההרחק כמבואר ולהשמיענו עוד דאף שהן זרועין באמצע הרוחות אף על פי כן אינו יכול לזרוע מבחוץ כלל אפי' נגד מקום הקרנות של הפנימית שהן פנוים מבלי זרע משום גזירה שמא ימלא עוד ב' הפנימית גם בהקרנות ולא יהיה הרחק כלל בין הפנימית לבין זרע שמבחוץ שהכי ברישא בערוגה באין גבולין מיירי וריש לקיש סבר דלא גזרינן מידי בהא והשתא אתברר לן האי מילתא במה דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש בענין אוקימתא דהמתני' ובענין אי גזרינן שמא ימלא הקרנות דהא בהא תליא מיהו אכתי מספקא לן אליבא דר"י בדייא דראש תור בערוגה דנהי דלר"ל מוכרח הוא דסבירא ליה אין ראש תור בערוגה כדלעיל לר' יוחנן אפשר דמה דאמרינן דלדידיה ע"כ בערוגה שבחורבה הוא דמיירי המתני' ואין לזרוע כלל מבחוץ ואפי' נגד הקרנות הפנוים שבערוגה מטעמא שמא ימלא גם הקרנות היינו שיזרע גם בטפח של הקרנות ולעולם בשיעור הרחק טפח ומחצה בין מין למין וראש תור בערוגה לא ידעינן היכי ס"ל לר' יוחנן כך היה אפשר לומר לכאורה אמנם כי דייקת הא ודאי ליתא דא"כ מ"ט פריך וניתני תשעה לר"ל ולא פריך אליבא דר'. יוחנן דהא אי אמרת הכי יהיו ט' מינין כשימלא גם בקרנות ובשיעור הרחק טפח כמו שהוא לפניו בצורה זו אלא ודאי הא דאמרינן אליבא דר"י גזירה שמא ימלא הקרנות היינו מאותן הד' מינים שברוחות עם המין האמצעי תהיה מלאה הערוגה וגם הקרנות ויהיה זה ג"כ מותר לזרוע החמשה מינין בהערוגה ויהיה הבדל הניכר בין המינין ובתורת ראש תור כמו שתראה בצורה הב' להרמב"ם בפי' המשנה ושמעינן השתא דלר' יוחנן אית ליה ראש תור בערוגה וכדמשמע ג"כ מסוף הסוגיא דשמעתתא דערוגה בש"ס דילן אליבא דר' יוחנן וכפי' הא' של רש"י ז"ל שם וזה מוכרח מהאי דהכא כדאמרן ולא תקשי דהיא גופה מנא לך דנהי דזה מוכרח דאין לפרש לר' יוחנן דהא דס"ל שמא ימלא הקרנות היינו גם בזרע מין אחר בהקרנות מדלא מדייק גם אליבא דר"י ונתני תשעה מ"מ דילמא החמשה מינין דאמרת היינו דוקא שיהו הד' באמצע הרוחות של הערוגה ולא בתורת ראש תור דתשובתך בצדך דהיא גופא מהאי מילתא גופה נמי דייקינן דא"כ קשה למה באמת לא התירו ט' מינין בערוגה והרי יש שיעור הרחק טפח ומחצה בין מין למין מה תאמר בזה דהטעם הוא להרבות במקום הזרע טפי עדיף מהרבות במינין א"כ מינה דהשתא ממילא ידעינן דממלא בקרנות דאמרינן היינו שימלא מהחמשה מינין את הערוגה וגם בהקרנות וכפי הצורה הב' שזכרנו ותראה שם שיש היכר בין המינין ובתורת היתר ראש תור ומרבה מקום הזרע בתוכה שהן בין הכל כ"ז טפחים כמ"ש בפירושו שם ותראה שגם ממיני הקרנות יש נזרע בתוך ששה טפחים של הערוגה וכדברי ר' יוחנן ותבין דגם זה דרך היתר הוא בערוגה ומיהו לכתחילה לא יזרע החמשה מינין בהערוגה כ"א כדרך הצורה הראשונה שכתב שם והבאתיה לצייר במתני' וזהו שכתב שם גבי שמא ימלא את הקרנות וכו' וזה תכלית מה שיוכל לזרוע בערוגה שהיא ו' על ו' כשיזרע בה ה' זרעונין בלבד כלומר שאף שבאמת שמותר הוא לקיים הזרעים כשיזרע את החמשה מינין כפי הצורה השניה מ"מ לכתחילה לא התירו כ"א כפי צורה הראשונה מטעמא שלא יהא נראה כערבוביא ובט' מינין ג"כ לא התירו לכתחילה מטעם הזה שאע"פ שיכול לעשות ההרחק ביניהם כפי השיעור טפח ומחצה מ"מ נראה כערבוביא בריבוי המינין בהערוגה אלא שבט' מינין יש לנו עוד טעם נוסף לזה לפי שממעט מקום הזרע שלא יהיה בה זרוע כ"א תשעה טפחים ואילו בחמשה מינין וכפי צורה הראשווה זרוע בה כ"ד טפחים כמה שכתב שם טעם הזה בסוף דבריו בצורה הששית שהבאתיה לנייר כאן להערוגה ומבלי הגבול ומיהו עיקר הטעם שלא יהא נראה כערבוביא כמ"ש לזה הטעם בחיבורו שם בהל"ט ומפני שזה הטעם מוכרח גם כן מאשר זכרנו דלא התירו לכתחילה שימלא גם הקרנות ובחמשה ואף על פי שאם עשה כן מותר הוא לקיימן ובמה שבארנו תבין היטב כל מה שכתב בפירושו שם וכן כל מה שכתב בחיבורו שם מהל"ט עד סוף הלכה י"ב שהן מוכרחין ונלמדין העיקר מסוגיא דהכא וכדר' יוחנן כפי אשר בארתי וזהו ג"כ כאוקימתא דרב וכסברתו בענין פירושא דמתני' בש"ס דילן בפ' ר"ע מלבד בענין ראש תור כמו שיתבאר לקמן. ופי' דברי הש"ס דהתם אליבא דרב עד הקושיא ולא יהא אלא ראש תור פשוט הוא לפי שיטת הרמב"ם ולמאי שבארנו וכך פירושה דרב מוקי להמתני' בערוגה שבחורבה דאי לאו הכי לא יכול לזרוע באמצע הרוחות ופריך והאיכא מקום קרנות כלומר דהא מיהת יכול הוא לזרוע מבחוץ נגד הקרנות של הערוגה שאין שם זרע ומשני דמיירי בממלא מקום הקרנות והיינו שזרע אותן כפי הצורה השניה דאף דלכתחילה אמרו שלא יזרע אלא כסדר צורה הראשונה מ"מ אם זרע מותר הוא לקיימן והדר פריך וליזרע מאבראי ולא ליזרע מגואי וכלומר דמאיזה טעם ימלא הערוגה ואף להקרנות הלא הוא כדי להרבות במקום זרע הרי יותר טוב לו לזרוע גם מבחוץ ולא יזרע בהקרנות מבפנים ואז יוכל להרבות במינין ובזרע מבחוץ ומשני גזירה שמא ימלא את הקרנות כלומר שלאחר שנתיר לו לזרוע מבחוץ להרבות במינין ובזרע יחזור וימלא גם להקרנות בפנים בהערוגה והיינו שיזרע מאותן המינין של הרוחות שלה ובאמצע כדי להרבות בזרע כמוזכר בצורה הב' שיאמר הרי יש היכר והבדל בתוכה ולא ישגיח שאין היכר והבדל ולא שיעור הרחק בין זרעים שבפנימית לבין המינין הזרועין מבחוץ נגד הקרנות ועד כאן המה דברים פשוטים וברורים לפי שיטת הרמב"ם בפי' הסוגיא דהתם והרי הפירוש הזה נוטה לפי' רבו הנ"י מיגאש ז"ל שהביא הכ"מ ואמנם לא כסדר הזריעה שהובא שם בהצורות השניותו כן לא בצורה הא' שכתב שם י"ג טפחים ולדעת הרמב"ם הן כ"ד טפחים בעיקר צורת הערוגה יטעמו כדמוכח מהסוגיא דהכא כאשר נתבאר דלהרבות במקום הזרע טפי עדיף היכא דאפשר וכן סיום פי' הקושיות והפרוקים נשתנו במקצת מפי' רבו ז"ל וכפי אשר הוספתי להסביר הדברים ולפי שיטת הרמב"ם כמוכרח וכמבואר הכל:

אמנם העיקר מה שבאתי לבאר כאן לפי שיטתו ז"ל זה הוא ואשר יצאתי לדון בדבר החדש מה שלא הרגישו המפרשים ז"ל לא בפי' סיום הסוגיא דפריך עוד התם ולא יהא אלא ראש תור וכו' דמה יאמר בזה לפי שיטת הרמב"ם ואם דפי' הקושיא יכולין אנו לפרש כדרך פירש"י ז"ל לפי שיטתו בהסוגיא והיינו שיהיא נידון כראש תור ואף שאין כאן שיעור הרחק בין שמבפנים לבין שבחוץ מ"מ נראה הוא שהמינין שמבחוץ אינם מאותן שמבפנים וא"כ יהא נידון כראש תור ולא שהוא ראש תור ממש וזה הפי' בהקושיא הוא יותר נוח מפירוש רבינו תם בהתוספות בזה דלפי פירושו הו"ל להקשות והרי ראש תוד הוא מי לא תנן וכו' ומאי לא יהא אלא ראש תור דקאמר אבל מה נעשה בהך שינויא דמשני אין ראש תור בערוגה דהא לפי שיטת הרמב"ם לא פסק כוותיה דרב בענין ראש תור בערוגה ועיקר היתר סדר הזריעה בהערוגה הוא ע"י תורת ראש תור ואפילו את"ל דהרמב"ם לא למד כלום מהקושיא כדרכו ברוב המקומות דמפרש דהקושיא היא לפי ס"ד דהמקשה וברוב המקומות לא קמה סברא דהס"ד לפי המסקנא ונאמר דגם כאן ס"ד דהמקשה דנידון זה דומה הוא לנידון דראש תור אבל באמת אינו כן דראש תור איכא הכירא בהאלכסון ולא כן בהקושיא ולפי ס"ד דידיה משני ליה יכילנא מימר לך דרב סבר אין תורת ראש תור בערוגה ול"ק אפי' לפי הס"ד שלך אבל לקושטא דמילתא אין כאן דין דראש תור דלא דמיא כלל לראש תור דאיכא הכירא וא"כ מתורץ הוא אפי' למ"ד יש תורת ראש תור בערוגה כך היינו יכולין ליישב אליבא דשיטת הרמב"ם ופירושו בהסוגיא מיהו עדיין קושיא זו קשיא לן דלמה באמת לא יזרע מבחוץ נגד זוית הקרן שמבפנים וזהו ראש תור ממש כזה וכעין פי' התוספות בהקושיא וליזרע מאבראי ולשיטת הרמב"ם קשיא דאמאי לא יזרע כן מבחוץ ובחיבורו בהלכה י"א כתב ואסור לזרוע מבחוץ לערוגה וכו' ואפי' כנגד הקרנות וכו' וזהו נגד הקרנות ממש שלא יזרע משום גזירה וכו' כדנקטינן לפי שיטתו ופירושו ואכתי נגד זוית הקרן קשיא למה לא יזרע שאף אם ימלא ד' המינין בד' זויות הערוג' יש היתר לזרוע מבחוץ באלכסון ויהא זוית הקרן כראש תור ממש ולשיטתו יש היתר בסדר הזריעה כן אפילו בתוך הערוגה דפסק כר' יוחנן וכמבואר לעיל ופשיטא דיכול לזרוע כן מבחוץ לערוגה וזו הקושיא צריכה היא לפנים וכדי לתרץ קושיא זו אין לנו אלא ע"י ידיעת שורש הדין לפי דרך המבואר בש"ס הזה דלעיל בפ"ב על המתני' היה ראש תור חטים וכו' גרסינן פלוגתא דר"י ור"ל דר"ל בשם חזקיה קאמר ראש תור הבא מחורבה מותר ור' יוחנן מדייק המפני' דלא שנו אלא היה ראש תור אבל ראש תור הבא מחורבה אסור וכדפרישית שם דבמקום חורבה שבצד השדה מחמיר ר"י שלא יזרע מין אחר אף אם יהיה כעין ראש תור לצדה שדה וטעמא דלא התירו אלא עם ראש תור שדה ממין זה נוגע בצד שדה ממין אחר דאין לחוש כאן ואיכא הכירא אבל בחורבה והוא מקום פנוי אצל השדה לא התירו לזרוע מעט ממין אחר ואף אם יהיה כראש תור דחיישינן שמא יזרע אח"כ גם סביב סביב אותו הראש תור מכיון דמקום פנוי הוא ולא יהא ההיכר נראה וניכר ור"ל לא חייש להא והשתא לר"ל גבי שדה מותר ראש תור אפי' הבא מחורבה וגבי ערוגה ס"ל דאין תורת ראש תור כלל דלא אמרו אלא בשדה גדולה וכדמוכרח סברא זו אליבא דר"ל ממאי שנתבאר ולר' יוחנן דין שדה וערוגה שוין הן ובשתיהן יש ראש תור ודוקא אם לא בא ראש התור מחורבה ובהכי אתיא שפיר דיני' דהרמב"ם ופירושו לפי שיטתו כאשר נתבאר והוא ז"ל פסק כר' יוחנן גם בזה כמבואר מדבריו בסוף פ"ג דדייק ליה לישנא דהמתני' דוקא אם היתה זוית של זרע זה נוגעת בזרע צלע האחר וכו' כמו שבארתי לעיל במקומו ולפיכך א"א לזרוע נגד זוית קרן הערוגה בחורבה דהוי ראש תור הבא מחורבה ובזה עולין דבריו בפירושו ובחיבורו ובפי' הסוגיות הכל יפה בלי שום פקפוק זהו מה שבארתי לפניך בשמעתתא דערוגה ולא רציתי להאריך יותר מאשר ידעתי אם יבאו דברי לפני המעיין המבין יבין מעצמו דבר מתוך דבר ממה שימצא מבואר לפניו הכל בסייעתא דשמיא: