מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים א:א:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kilayim 1:1:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 1:1:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →טעמא דר' אליעזר שכן מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא. הכי אמר לקמן סוף פ"ה והכי אמרינן נמי בבבלי פ"ט דב"ב (דף קנו) גבי בני רוכל דקאמר ר"א תקברן אמן מקיימי קוצים בכרם היו מ"ט דר"א שכן בערביא מקיימין קוצין בשדות לגמליהן ובהאי תלמודא קאמר התם הא דלייט להו עילא היה רוצה לקללן שהן זורעין כורכמיך בכרם ופירשתי שם הא דלא מפרש משום דמקיימי קוצים היו כדאמר הכא דלר"א מכיון שמקיימין אותם במקום אחד אסור מינן בכל מקום שהוא י"ל דס"ל להאי ש"ס דאפי' לר"א דגזר במקומות שאין מקיימין אטו מקומות שמקיימין היינו דוקא לאסור ולקדש דגזריגן כרם אטו שדות דאף שאין דרך בערביא לקיים קוצים כ"א בשדות כדאמר התם בהדיא וכן בשבת (דף קמד) קאמר נמי הכי מ"ט דר"א שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהן אפ"ה לענין איסור וקידוש מחמיר בה תרי חומרי וגזר כרם אטו שדות ומקומות שאין מקיימין אטו מקומות המקיימין אבל מ"מ לא היה מקללן בשביל כך הואיל וחומרא יתירה ביותר היא. ואף דנימא דכרם ושדה חדא היא מ"מ איכא חומרא יתירה הכא דנגזור מאכל בהמה אטו מאכל אדם ומקומות שאינן מקיימין אטו מקומות המקיימין. והלכך מפרש דעילא מצא שהיה רוצה לקללו לפי שהן זורעין כורכם בכרם וזהו חזי למאכל אדם זהו סברת דהאי ש"ס אליבא דר"א וסברת הש"ס דילן אליביה דמילע לייט להו נמי בשביל כך ואף שלא היה המעשה במקום שדרך לקיים אותן מ"מ ר"א מחמיר הוא בכלאי כרם [דתמירי ואסירי אף בהנאה] עד כאן מה שבארתי [בב"ב] ואין בזה נ"מ [לדינא] דקיי"ל כחכמים (חסר) אמר דמדר"א נשמע לרבנן והיינו דמה דאסרי מיהת במקומות המקיימין אותן וא"כ אף במאכל בהמה הדין כמו במאכל אדם דקידש במקום שמקיימין דוקא בכרם הוא דאסרי ולאו משום דגזרינן מאכל בהמה אטו מאכל אדם אלא הואיל וכלאי פרה [אסורין] בהנאה אבל בכלאי זרעים דאין אסורין אפי' באכילה לא גזרו מאכל בהמה אטו מאכל אדם כמו דלא גזרי מקומות שאין מקיימין אטו מקומות המקיימין בכרם ולא עוד אלא אפי' לר"א (חסר) דהא דמחמיר דוקא בכרם הוא דמחמיר משום דכלאי כרם חמירי דאסירי אף בהנאה אבל בכלאי זרעים דלא חמירי כ"כ דאינן אסורין אלא מלזרוע ואפי' באכילה מותרין לא גזרינן מקומות אטו מקומות דחדא גזירה גזרינן מאכל בהמה אטו מאכל אדם ולא מקומות אטו מקומות ומאכל בהמה אטו מאכל אדם דהוי גזירה לגזירה ומיהו לרבנן ודאי הוא דלא גזרינן כלל לא מאכל בהמה אטו מאכל אדם בכלאי זרעים ולא מקומות שאין מקיימין אטו המקיימין בכלאי הכרם כ"א דוקא במקומות המקיימין אסור הוא ומקדש בכלאי הכרם ומשום דמאכל בהמה ומאכל אדם שוין בהן דאסירי בהנאה וזה מוכרח הוא כדאמרן דלרבנן לית להו גזירה כלל מדמסיק הכא דלא גזרינן מקומות אטו מקומות בכלאי הכרם וא"כ ה"ה נמי דלא גזרינן מאכל בהמה אטו מאכל אדם בכלאי זרעים ואחרי אשר נתברר לנו האי מילתא לדינא אליבא דרבנן עין בעין תראה שהן הן כוונת הרמב"ם בדין הזה ותבין בביאור דבריו שדעתו ז"ל היה לחלק כן בין כלאי זרעים לבין כלאי הכרם דבפ"א מהל' כלאים בהלכה ד' כתב אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראוין למאכל אדם וכו' ובפ"ה גבי כלאי הכרם כתב בהלכה י"ח הרואה בכרם עשב שאין דרך בנ"א לזורעו וכו' ומבואר הוא שדעתו ז"ל דבמקום שכמוהו מקיימין רוב העם אותו דבר אין חילוק בין הוא לבהמה או לרפואה וה"ז קידש ומזה תראה שמ"ש הכ"מ בפ"א יש לתמוה וכו' ע"ש ובמכ"ת המה דברים שא"א לקיימן בכוונת דברי הרמב"ם שהרי להדיא יראה מדבריו דפ"ה דבין אם הוא לבהמה ובין הוא לרפואה מקדש הוא במקום שדרך לקיים אותו בשביל כך וא"כ היאך נפרש דבריו דפ"א שלא נתכוון לשלול אלא עשבים המרים שהן לרפואה ומאכל אדם דנקט לאו דוקא הוא אלא אפי' רוצה בקיומו למאכל בהמה הא מצדה תברה דדין מאכל בהמה ודין רפואה שוין הן לדעתו ז"ל וא"צ לאריכות דברים בזה אלא קושטא דמילתא היא דדעת הרמב"ם לחלק בין כלאי זרעים לבין כלאי הכרם וכל דבריו בדקדוק רב הן דבכלאי זרעים דמיירי בפ"א דוקא הראוין למאכל אדם בעינן אבל לא עשבים המרים שהן לרפואה וה"ה לדברים שאינן ראויין כ"א למאכל בהמה ובפ"ה דמיירי בכלאי הכרם במקום שאין מקיימין אותו דבר שהוא לבהמה או לרפואה לא קידש ובמקום שמקיימין אותו קידש וזה נלמד הכל מהא דנתבאר לן מהכא דכמו דלרבנן דוקא במקום שמקיימין אז הוא מקדש ואפי' מאכל בהמה או לרפואה ומשום דלהנאה הן וכלאי הכרם אסורין בהנאה אבל לא במקום שאין מקיימין דלא גזרינן מקומות אטו מקומות כך הוא ממילא בכלאי זרעים דאין בהן איסור הנאה כ"א איסור זריעה מה שראוי לאכילה א"כ מאכל אדם דוקא ולא מאכל בהמה ולא עשבים המרים לרפואה ואפי' הוא רוצה בקיומן דאינם אלא להנאה ול"ג איסורי הנאה אטו איסורי זריעה לאכילה זהו הדרך הנכון והאמת לכל המעיין ומודה על האמת כי כונתי בע"ה לדעת הגדולים כדמוכרח מהכא ובמילתא בטעמא לחלק בין כלפי זרעים ובין כלאי הכרם כמבואר ובטעם הזונין פשוט הוא דסמיך אמסקנא דהכא כדא"ר יונה מין חיטין הן אלא שהפירות מזנין וכ"כ ברפ"ג דמטעם שהן מין אחד עם החטין אינן כלאים זה בזה ובהא הכל ניחא בס"ד: