מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות ט:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kesubos 9:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →מוכר פירות ולורח קרקע והוא אוכל פירות. יש לתמוה אדמקשי ליה מר' יהודה לסתייעא ליה מדרבנן דלדידהו אינו יכול למכור הפירות דאפילו פירי פירות אין לו וכדמשמע מהתוספתא דמפרש לה הא דמוכר הפירות אליבא דר"י וכן הברייתא דקתני בבבלי ת"ר אלו הן פירות כו' מכר פירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות הרי הן פירי פירות אליבא דר"י נשנית וכן כתב הרא"ש ז"ל הך ברייתא אתייא אליבא דר' יהודא כו' ע"ש וצ"ל דמקשי מדר"י מדקי"ל הילכתא כוותיה הואיל והתוספתא מפרש אליביה מה הן פירות ומה הן פירי פירות כדכתב הר"ן ז"ל והיינו נמי דכתב הרא"ש ז"ל אחר שהביא סוגיא דהכא וז"ל ונראה דהירושלמי פליג אגמרא דידן דבפ' חזקת הבתים דף נ"א פליגי אמוראי במוכר שדה לאשתו אם הבעל אוכל פירות או לא ומודו דאם נתן מתנה דאינו אוכל פירות הילכך לפום גמרא דידן לא אמרי' מוכר פירות ולוקח בהן קרקע אא"כ שיירה ולקח בהן קרקע עכ"ל כלומר מדחזינן דהאי תלמודא מדמי דין המסלק עצמו מנכסי אשתו ומפירותיהן לדין הכותב שדה מתנה לאשתו ואם בכותב מתנה לאשתו אין לו אכילת פירות כדקיימא הילכתא בפרק חזקת הבתים א"כ ע"כ הא דקי"ל הכא הלכה כר"י דיש לו פירי פירות לא מיתוקמא אלא בדשיירה כדקאמר בבבלי פרקין ולא כדמשמע הכא ומהתוספתא דמוכר הפירות דאל"כ קשיא הלכתא אהלכתא (ובהכי ניחא מה דלא קאמר בפשיטות דפליג הירושלמי אגמרא דידן דהכא קאמר מוכר פירות והתם מוקי בדשיירה אלא מה שמביא ראיה מפרק חזקת הוא להכריח דע"כ האי אוקמתא בדשיירה למסקנא היא ולא לדחייה בעלמא) ובענין מה שקשה מזה על הרמב"ם דפסק בפכ"ג מהל' אישות כהך דהכא שכתב ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירי פירות והרי משמע דהאי תלמודא פליג על הבבלי י"ל דס"ל להרמב"ם דהאי אוקמתא בדשיירה לא נאמרה אלא לדחייה דלא תיפשוט הבעיא אם סילק עצמו מפירי פירות דמכל מילי סליק נפשיה וע"ש בסוגיא דמוכרח הוא דהא לעיל מפרש אליבא דרבי יודה דמוכר הפירות ולוקח קרקע כו' כדקאמר בברייתא דאזלא כוותיה אלא ודאי לדחייה בעלמא קאמר ובהא דמדמי הכא דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן לכותב מתנה לאשתו לא פסק הרמב"ם ז"ל הכי אלא כמשמעות סוגית הבבלי דלא דמו דשאני כותב שדה מתנה דנותן בעין יפה נותן אבל הכא לא סילק עצמו אלא מאכילת פירות שלא יכלו לגמרי ולוקח בהן קרקע ואוכל פירי פירות זהו הנלע"ד לדעתו ז"ל:
לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא הכי מסיק לה בפרק חזקת שם דבכותב מתנה לאשתו קנתה ואינו אוכל פירות ובמוכר קנתה ואוכל פירות והיינו במעות שאין טמונים ובהכי איירי נמי האי תלמודא מטעמא דפרישית בפנים אבל במעות טמונים לא קנתה כלל דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי כדקאמר התם וע"ש מכרו בטל לאב שמכר כו'. גי' הספר ודאי א"א להעמידה דאין לפרש בשאין כתובים לבן אלא בנכסי האב סתם דא"כ לא שייך לומר לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו וכי אין לו רשות לאב למכור נכסיו אפילו יהיה הבן קיים וע"כ בכתובים לבן אחר מותו מיירי והגי' מוחלפת היא כדפרישית בפנים: