מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות א:י:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kesubos 1:10:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 1:10:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →תוכה שבציפורין בעל. משיטתא דהכא משמע כפרש"י ז"ל דדוקא בתוכה של עיר ובשעת קרונות הבאים לתוכה אבל לא כשפירש מציפורי לחוץ לעיר ובעל אבל דעת הרמב"ם ז"ל דדוקא כשבעל בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות דאז מסייע רוב סיעה לרוב כשירין שבעיר שפירשו אלו העוברים ממנה כמבואר מדבריו שם הלכה י"ד ולדעת רש"י ז"ל אם נודע שפירש מן העיר אע"ג דאיכא רוב סיעה אינה מסייעת דניהוי חרי רובי וכן דעת הריטב"א והרשב"א ז"ל הביאם הב"י שם וכן דעת הר"ן ז"ל שכתב בשעת קרונות שהשיירות באות לעיר והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים לכהונה עוברת שם וכתב עוד וז"ל ומפרשינן בגמרא דהיינו טעמא דבעינן תרי רובי משום דאע"ג דמדינא כל היכא דאזלי אינהו לגבה אית לן למישרי משום כל דפריש מרובא פריש אפ"ה לא שרינן לה כדי שלא יבא להתיר היכא דאזלה איהי לגבייהו דהוי ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וברוב סיעה נמי לא שריא אע"ג דליכא למיחש בה מידי דהא ליכא קבוע כדי שלא יבא הדבר להתיר ברוב העיר עכ"ל וזה דגריס נמי כגיר' רש"י והתוס' איכא דאזלא איהי לגבייהו או דילמא אזלא וכו' ע"ש ועיין לקמן. כלומר דגזרינן ברוב העיר גרידא אפילו אזיל איהו לגבה משום היכא דאזל' איהי לגביה דהוי ליה קבוע ובזה דעת הרמב"ם ג"כ שוה לדעת רש"י והתו' וכן הוא דעת רוב הפוסקים דגזרינן אטו קבוע אבל דעת הטור אינו כן שכתב שם וז"ל ונראה דאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחילה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא"כ הלכה היא אליו וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי נראה דתנשא לכתחילה ע"כ וזהו דגרי' בגמרא על דמקשה רוב העיר אמאי לא אי דקאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו כדכתב הב"י שם לדבריו ז"ל ע"ש וכדמוכ' לקמן. ומתוך הדברים אלו יתבאר לך דג' שיטות הן בזה דלדעת הרמב"ם בעיקר הדין מחולק הוא עם רש"י דאליביה צריך שתהא נבעלת דוקא בפרשת דרכים אבל בתוך העיר אפי' איכא תרי רובא לא מכשרינן וטעמא איכא למימר דאפי' בתרי רובי גזרינן משום קבוע כי היכי דגזרינן ברוב סיעה גרידתא אליבא דכ"ע אע"ג דודאי ניידי וליכא למיחש בה מידי כמ"ש בשם הר"ן כן נמי גזרינן בתוך העיר אפי' בשני רובי כדי שלא יבא להתיר היכא דאזלא איהי לגביה וכולה חדא גזירה היא משום קבוע דמעלה עשו ביוחסין ומחמרינן אפי' בכה"ג (ועיין לקמן שכתבתי דמוכרח הוא מהסוגיא וא"צ נמה שנדחק הב"ח להליץ בעד הרמב"ם בזה). אבל דעת רש"י ז"ל בזה דהיכא דאיכא תרי רובי מכשרינן בתוך העיר דליכא למיגזר מידי וזהו דוקא בדחזינן דאזיל איהו לגבה דאז לא גזרינן בתרי רובי אבל בסתמא ואין ידוע מי הלך למי אפילו בתרי רובי איכא למיגזר ומדויק הוא לפי גירסתו ז"ל דגריס על הא דמקשי רוב העיר גרידא אמאי לא אי דקאזיל איהו לגבה כל דפריש וכו' ומשני איכא דאזלה וכו' כלומר דחוששין משום שיש שהולכת היא אצלם והוי ליה קבוע דאז ברובא גרידא לא הוי רובא כלל והילכך גזרינן אפי' אזיל איהו לגבה כי היכי שלא יבא הדבר להתיר בקבוע ומכ"ש בסתמא אבל אם יש כאן תרי רובי לא שייך למיגזר אלא בסתמא דאז חוששין שמא היא הלכה אצלם ולא מהני מידי כל הני רובי דאפילו בדליכא אלא חד פסול הוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי אבל כדחזינן דאזיל איהו לגבה בהא ודא ליכא למיגזר מידי בתרי רובי ולא חיישינן לדעתו ז"ל בזה שלא יבא הדבר להתיר בקבוע דהרי אתרי רובי קפדינן ולא דמיא לרוב סיעה גרידתא דגזרינן אטו קבוע אע"ג דכולהו ניידי דהתם ליכא אלא חד רובא ואיכא למיגזר בהא אטו רוב העיר גרידא וכולה חדא גזירה היא משום קבוע זהו העולה מדברי רש"י ז"ל לפי טעמו וגירסתו כאשר נתבאר. והיינו טעמא נמי לדעתו ז"ל דאם פירש מן העיר לא מהני רוב סיעה כשירין דהא רוב סיעה גרידא נמי כולהו ניידי ואפ"ה גזרינן אטו קבוע ואפילו אם נאמר דלא דמי כ"כ טעמיה משום דחזינן שפירש מן הבתים והוה ליה נולד הספק במקום הקביעות כדפרישית בפנים וכדכתבו התוס' שם. ולדעת הרמב"ם ז"ל איפכא הוא דדוקא חוץ לעיר מהני תרי רובי אבל בתוך העיר גזרינן אפילו בתרי רובי אטו קבוע ודמי ממש להא דגזרינן ברוב סיעה גרידא כדי שלא יבא הדבר להתיר בקבוע כמ"ש לעיל אלא דבזה הם שוין דעת הרמב"ם עם דעת רש"י ז"ל דגזרינן רוב אטו קבוע והיינו כל אחד ואחד לפי שיטתו לדעת הרמב"ם אפילו בתרי רובי בתוך העיר ולדעת רש"י דוקא ברוב אחד אבל בתרי רובי ליכא למיגזר מידי והיינו בדאזיל איהו לגבה אבל בסתמא גזרינן אפי' בתרי רובי. ודעת הטור בזה הוא דעת שלישית דפליג על הרמב"ם והתיר בתוך העיר בתרי רובי בדאזיל איהו לגבה ולא גזרינן מידי ובזה הוא כדעת רש"י ז"ל אלא מה שהוסיף וכתב אפי' בסתמא לא חיישינן מידי פליג נמי על רש"י בהא וטעמו דגריס בשינוייא לא צריכא דקאזלה איהי לגבייהו וכלומר דידעינן שהיא הלכה אצלם דאז הוי ליה קבוע אבל בסתמא לא גזרינן מידי בתרי רובי ומכ"ש בדאזיל איהו לגבה. ובזה צדקו דברי הב"י שכתב דברי רבינו הם לפי הגירסא שכתבתי לא דקאזלה איהי לגבייהו אבל רש"י וכו' דלכאורה הוי משמע דדברי הטור הולכין בזה כדעת רש"י דבתרי רובי ליכא למיגזר מידי אבל לפי מ"ש עיקר דיוקו מדכתב הטור ובסתמא נמי וכו' ואין כן דעת רש"י ז"ל לפי גירסתו (וזה שלא כדברי התי"ט שכתב ואין חילוף גירסת לשון בין הטור ורש"י כמ"ש הב"י ורש"י והטור דעת אחת להם בזה והמעיין היטב יודה לדבריי וכן מ"ש שם לדעת הרמב"ם ורצה לתלות הדבר אם הרוב סיעה ממקום אחר או לא אינו מוכרח דודאי זה דבר פשוט דלדעת מי שסובר דבתוך העיר כשרה רוב סיעה הבאה ממקום אחר היא אבל לדעת הרמב"ם דלא הכשיר אלא בפרשת דרכים א"כ רוב הסיעה צריך שתהיה ג"כ מאותה העיר שבאה שיהיה בה רוב כשרים יהיה ממקום שיהיה מעיר הקרובה לה או ממקום אחר שבאה וכן הוא משמעות דבריו ז"ל והיו רוב העוברים שם כשירים ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים וכו' והיינו תרי רובי לדעתו ז"ל ואין כא תימה על הב"י שלא העיר בזה דנלמד מכלל דבריו) ודע דאף למה שכתבנו לעיל דדעת רש"י והתוס' שוין הן היינו לענין דגזרינן אטו קבוע אבל מ"מ יש הפרש בפירוש כונתם לפי חילוף הגירסאות שביניהם דלרש"י דגרי' איכא דאזלה וכו' כונתו דאפילו אזיל איהו לגבה גזרינן ברובא חדא אטו היכא דהיא אזלה לגביה כמבואר אבל לגירסת התוס' דילמא אזלא וכו' היינו לומר דגזרינן דילמא לא הכי הוה דאזלי אינהו לגבה אלא דאזלה איהי לגביה וא"כ אפשר לומר לדבריהם דהיכא דידעינן וודאי דאזיל איהו לגבה כשר ולא גזרנן מידי אטו קבוע אבל קשה לפ"ז מאי הא דמקשי מברייתא דט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב דילמא שאני התם דליכא לספוקי כלל אבל הכא חיישינן דילמא אזלה איהי לגביה ואין לומר דהתם נמי איכא למיחש שמא מן הלוקחין נפל ואפ"ה לא חיישינן דא"כ קשיא היא גופה מ"ט לא חיישינן לה דהא חדא ספיקא היא שמא מן הלוקחין או מן המוכרין וספיקא דאורייתא לחומרא אלא ודאי הא ליתא דאפילו נפל מן הלוקחין מותר שלא אסרו אלא בלוקח עצמו שנולד לו הספק ואין יודע דאיזה מהן לקח דכיון שנולד הספק במקום הקביעות אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בנמצא הספק נולד עכשיו אחר שפירש ואפי' אנו רואין שנפל מיד הלוקח השתא הוא דאתיליד לן ספיקא ועל שעה זו נידון הספק לא על מקום הקביעות ומותר דאמרינן כל דפריש מרובא פריש וליכא למיחש נמי שמא הלוקח לא ידע מאיזה מהן לקח דלא שכיחא הוא דמאן דזבין ידע ממאי זבין וכ"כ הרא"ה ז"ל ומטעם זה החליט דהנכון דפסלינן בחדא רובא אפי' היכא דקים לי' דאזל איהו לגבה גזירה משום דאיכא דאזלה איה לגביה והיינו דפריך מהא דשרי בנמצא לא גזרינן נמצא אטו לקח לפיכך הצריכו לשינויא דמעלה עשו ביוחסין וזה עולה כגירסת רש"י ז"ל למאי דפרישית ומזה נראה נמי ראיה חיזוק לברי הרמב"ם כמ"ש לעיל דאפילו בתרי רובי גזרינן בתוך העיר כדי שלא יבא הדבר להתיר בקבוע והיינו למסקנא דטעמא משום מעלה וכמו דיש הפרש בין יוחסין ובין רובא בעלמא דגזרינן הכא אף דקים לן שלא יהיה כאן קבוע וכפי העולה מפירוש זה שביארנו והיינו דוקא בתוך העיר דשייכא כאן מקום קבוע אבל בחוץ לעיר מכשרינן בתרי רובי לכתחילה דלא שייכא כאן מקום קביעות אלא דבחדא רובא גזרינן אטו רוב העיר גרידא וכולהו טעמא משום קבוע הות כמו שביארנו ועיין בקונטרס האחרון בחידושי כתובות מ"ש שם בכללי דיני דקבוע ומה שחידשתי שם בס"ד:
ופלטיא הולכין אחר הרוב. מאי דפרישית בפנים הוא לפי מסקנת הבבלי ביומא דף פ"ד דמחלק שם בין פרוש כולהו או מקצתייהו לחצר אחרת דבזה הולכין אחר הרוב בפיקוח נפש הואיל ולא נתחזק ישראל שם וכפי פירוש רש"י ז"ל שם ויש להרמב"ם ז"ל שיטה אחרת בההיא סוגיא דהתם ואין להאריך: