מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות א:א:טז
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kesubos 1:1:16 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 1:1:16) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר רבי הילא מפני חשד אחד כו'. כן כתב הרא"ש ז"ל בשם ר"ת אהא דאמר רב אשי התם תני כל שלא מישמש והיינו כרבי יוסי דהכא דכתב הריב"ם שם דלית ליה חזקה אין אדם טורח כו' ור"ת פירש שאני הכא כיון שנהגו למשמש ונשתנה המנהג אנו תולין שבגרמתו נשתנה המנהג ורמאי הוא ואין לסמוך אחזקה וכן פסק בטור אה"ע סימן ס"ח וכן בהא דמסקינן לעיל דבמקום שאין מנהג להעמיד עדים למשמש אחריהן יש טענת בתולים לעולה. והרא"ה ז"ל בחידושיו כתב על הא דאמרינן חזקה כו' וז"ל מיהו תמיהא מילתא דקאמר אין אדם טורח בסעודה ומפסידה מאי פסידא דילמא ניחא ליה בהכי להפסידה לכתובתה ובתר הכי מקיים לה במנה ויש לומר דודאי כיון דטוען עלה הכי לא סגיא דלא מפיק לה שאין אדם רוקק בכוס ושותהו עכ"ל ואפשר לומר דהיינו נמי טעמא דחיישינן הכא לרמאי דדעתו לקיימה במנה מכיון שיודע בעצמו ששקר הוא טוען והרי אינו מפסיד כלום (ועיין בתוס' דף י' ד"ה חזקה דהחליטו מכח קושיח הרא"ה דהיכא דלא מיתסרא עליו דאינו נאמן להפסידה לחד מ"ד ועיין לקמן הלכה ו' במראה ד"ה תמן שניהן מודין מ"ש שם) ויש ללמוד עוד מדבריו דאפי' במקום דליכא פסידא שעתיד להוציאה ודאי ולא יתן לה כלום כגון שמכחישתו מיירי והפסידה כל עיקר כתובה אפ"ה נאמן והטעם שאין אדם הופך שמחתו אבל ולפ"ז אפי' לא טרח בסעודה נאמן אבל אין דעת הרשב"א ז"ל כן אלא דאי לא טרח בסעודה אינו נאמן דהא ליכא חזקה כ"כ הה"מ שם בשמו ומדברי הרמב"ם ז"ל אינו מוכרח שכתב שם שחזקה הוא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה והופך שמחתו אבל דמשמע נמי דטרח בסעודה בעינן אלא דלדעתו ז"ל לעולם פסידא דידיה איכא שפסק שם כדעת הגאונים שהורו דאינה מפסדת אלא עיקר כתובה אבל תוספת יש לה וע"ש:
היא אומרת דם בתולים היא וכו'. הר"ן ז"ל הכריח מזה דבטענת פתח פתוח מצאתי דאמרינן נאמן דוקא בשלא מצא דם אבל אם מצא דם אפי' אמר פ"פ מצאתי אינה מפסדת כתובתה וזה מדאמרינן הכא דאינו נאמן להפסיד כתובתה ואם היה יכול לטעון טענת פ"ע ולתלות הדם בדם אחר א"כ נמי כשהוא טוען ברי שהוא דם ציפור ואינו יודע בפתח אמאי אינו נאמן אדרבה היה לנו להאמינו שהיא טענה יותר בריאה מפ"פ אלא ודאי להפסידה כתובתה אינו נאמן לאוסרה עליו וכן דעת הרמב"ן ז"ל עכ"ד אבל דעת הרמב"ם ז"ל אינו כן שכתב פי"א שם ואע"פ שיצא הדם הואיל ומצא פתח פתות אין כאן בתולים ואפשר לומר דאין ראיית הר"ן ז"ל מוכרחת כ"כ דשאני הכא כיון שהורע כחו שנהגו למשמש והוא לא מישמש איהו הוא דאפסיד אנפשי' אלא דלענין לאסרה עליו הוא דנאמן דשוויה אנפשי' חתיכא דאיסורא ואפי' אם נאמר דאדרבא משם ראייה דהרי חזינן דלא משמש ואפ"ה אינו נאמן להפסידה כתובתה משום דהא איכא דם איכא למימר דהיינו טעמא הכא דאע"ג דקא טעין ברי דדם ציפור הוא אפ"ה לא הוי טענת ברי כ"כ ומילתא דקים ליה כמו בפתח פתוח דאפי' מצא דם אנו תולין אותו בדם הצדדין כדעת החולקים על הרמב"ן וכ"מ קצת מדברי הרא"ה ז"ל:
אבל לקיימה אינו רשאי. ניחא הכא דבמכחישתו מיירי אבל לעיל דמודה היא אלא שטוענת משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני קשה דאמאי נאמן לאסרה עליו דהרי אין טענתו אלא בשמא והיא טוענת ברי ואיכא נמי חזקה דגופא ועוד קשה לר"א דאמר לעיל בוגרת אימתי נשא' דמשמע דאיז לה טענת בתולים כלל והרי לאסרה נאמן ואיכא נמי טעמא דישכים ויבא לב"ד ועיין לקמן הלכה ו' ד"ה תמן שניהם מודין שם ביארתי הכל העולה מסוגיא דהכא ומסוגית הבבלי בשמעתתא דפ"פ והדינים המסתעפים מהם בקצרה: