מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין ג:ז:ה

ובלבד שירשו קרקע. וארישא קאי כדפרישית שאז צריך רשות ורשותא מיהא מהני אבל בירשו כספים אפילו יתנו רשות לא מהני כיון שאין מוטל עליהם לפרוע חוב אביהן הרי הן כנכרים דעלמא והרי החוב כאבוד ואין מפרישין על האבוד כן פי' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות וכן הרשב"א ז"ל להא דקאמר ר' יוחנן בבבלי יורשין שירשו קרקע ודלא כפי' התוס' בד"ה תניא דאסיפא קאי וכן נראה מפי' רש"י ז"ל במתני' אלא כדמשמע מהכא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז שם אבל ירשו כספים אין רשות היורש מועלת:

לית ציבור כוליה עתר. כתב הרמב"ן שם מלוה ע"פ היתה שהלוום להיות מפרישין עליהן מחלק צדקה וקופה שקבלו עליהם וארכו הימים ומתו האבות ונשארו הבנים ובאו להפריש על עצמן ואמרו חכמים שאין ציבור כולו עשיר ור"ל שאם נתנו להם רשות מפרישין ואע"ג דאמר לעיל אבל ביורשי עני אין עוני נחלה ולומר שאפי' נתנו לו רשות אינו מפריש עליהן התם במלוה עני אחד שאם הוא עני אפשר שאין עוניי ירושה לדורות אלא גלגל הוא שחוזר בעולם אבל ציבור אין כולם עשירים ולפיכך מפריש עליהן ברשותן: