מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין א:א:ה

כמה יהא בה וכו'. הכי פליגי נמי רב יוסף ואביי בבבלי פרקין דף ד' וה' לענין כמה ממעט בגובה רב יוסף אמר טפח אביי אמר ארבעה. ולענין כמה יחוק דלקמן רב יוסף אמר בארבעה אביי אמר בארבע אמות. ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל בקמייתא כרב יוסף דרביה דאביי הוה ואין הלכה כתלמיד לגבי רב ובכמה יחוק פסק הרי"ף כאביי וכתב ואע"ג דפליג עליה רב יוסף דהוא רביה כיון דסוגין כאביי דאמר משך מבוי בר אמות הלכתא כוותיה. וכתב הרא"ש על זה מדכתב רב אלפס ז"ל כן משמע דבגבוה כ' ובא למעטו שפוסק כרב יוסף (ומה שכתוב כאן בהגה"א וא"ז פסק כאביי בתרווייהו וכן מיימוני ט"ס הוא דהרמב"ם פוסק במיעוט כרב יוסף כדכתב בפ"ז מהלכות שבת בהלכה ט"ז וכדאמרן) וכתב עוד הרא"ש ובירושלמי גרס כיצד ממעט וכו' עד כדי קורה. ומסתמא כיון שהזכיר ר' אחא בר הושעיא תחלה היה גדול מדר' יוסי והלכתא כוותיה עכ"ל ואין זו ראיה כ"כ דבכמה וכמה מקומות מזכיר הש"ס הגדול תחלה ואידך דבתרא סותר דבריו וכדאשכחן בהאי הלכה גופיה לקמן אתא ר' אחא בשם ר' הושעיא וכו' אמר ר' יוסי וכו' ע"ש. ומכאן ראיה ג"כ דמאביי ורבא ואילך הוא דקי"ל כבתראי ולא כאביי ורבא כנגד רבן וזהו כמ"ש הרא"ש לקמן בפ' עושין פסין גבי טחו בטיט שהסכים לפסק הרמב"ם דפסק כרבה דהוי מיעוט ולא כרבא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ולא כמ"ש הרא"ש בפ' שנים אוחזין גבי הא דקאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו. וכבר זכרתי מזה בחיבורי בכמה מקומות דדבריו ז"ל סתרי אהדדי. ואחד פלמוני היה אומר דשאני הכא דהלכה כדברי המיקל בעירובין וטעות גמור הוא דלא מטעם זה כתב הרא"ש כן בפרק עושין פסין אלא כדאמרן ועוד מה יענה בשאר מקומות כגון ההיא דפ' המוציא דף פ' גבי הוציא חצי גרוגרת וכו' לשתי רשויות פטור דפסקו הלכה כרבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהן ולא כאביי ורבא דהתם וכן בהגוזל עצים ובהרבה מקומות בהש"ס: