מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ח:ז

תני רשב"ג אומר אם החליף את המעה צריך לעשר. וכן פסק הרמב"ם שם בהאי דינא והכ"מ דחק עצמו שם לבאר זה לפי דעת הרמב"ם בעיקר דינא דמתני' וכפי פירושו וכתב ואפשר לומר שכשראה המוכר שהחליף את המעה חושב שחוזר בו משליחותו ונותן לו דמאי וכל זה דוחק הוא דאטו בראית המוכר עסקינן כאן אלא דעיקר הטעם דהכא לאו משום דידעינן בודאי שזה המוכר תיקן קאמרינן אלא דכל היכא דהמוכר ידע מהשליחות ששלח ע"ה לחבר הזה לקנות בשבילו תלינן לקולא דמסתמא מה שהוא נותן בשביל ע"ה אינו נותן כ"א מהדבר המתוקן שיש לו ואינו עובר למסור לע"ה דמאי וכשהחליף זה השליח החבר המעה ונתחייב באחריות המעות הוי כשלו ועליו מוטל הדבר שלא להוציא מתחת ידו עד שיתקן דבכה"ג לא תלינן לקולא כדפרישית בפנים והאי דקאמר הכא הדא אמרה וכו' ואף דלכאורה נלמד זה ממתני' דהמפקיד שאם הפקיד אצל בעה"ב בין צרורין בין מותרין לא ישתמש בהם לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ומשמע דאם השתמש בהן חייב באחריותן מ"מ מכאן נלמד דאפי' לא השתמש ממש אלא החליף מעה שלו במעה של המשלח הוי כשליחות יד וחייב באחריותן והביא זה הגהמ"י בפ"ז מהל' שאלה ופקדון ע"ש: