מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ד:ז
Mareh HaPanim on Yerushalmi Demai 3:4:7 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 3:4:7) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר ר' יהושע בן קבסיי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור וכו'. פירשתיה בפנים למאי דשקיל וטרי בש"ס דילן בריש פ"ט דנזיר אם כל היכא דכתיב בני ישראל למעוטי נכרים הוא וכן להאי דרשא בקרא דוהזה הטהור כדקאמר התם ואע"ג דהתם מסיק דכל היכא דכתיב איש לרבות נכרי הוא דאתא ולהוציא ממשמעות המיעוט דמבני ישראל ומשמע דבמקום דלא כתיב איש ממעטינן נכרים מדכתיב בני ישראל וגבי מעשר דכתיב גביה בני ישראל לא כתיב שם איש האי קושיא בלא"ה איכא למיקשי למ"ד פירות הנכרים חייבין במעשר ואמאי והא בני ישראל כתיב ולא שייכא דוקא אליבא דר' יהושע בן קבסיי בהא דאמר שלמד מאוצרה של יבנה למידרש דבני ישראל לאו למעוטי נכרים ואמאי מדמי להאי דבני ישראל גבי פרת חטאת והתם כתיב ואיש אשר יטמא וגו' ובאמת דהאי קושיא נוכל לתרץ אליביה דר' יהושע דאיהו ס"ל דהאי קרא גבי כרת כתיב ואיצטריך ללמד לחיוב כרת לאיש אשר לא יתחטא ולא שמעינן מכאן רבוי לנכרי דנימא דמשו"ה אצטריך והזה הטהור וגו' למעט נכרים והשתא הכל ניחא דמעיקרא ס"ד דמבני ישראל לחוד ממעטינן לנכרים והלכך לא איצטריך והזה הטהור וגו' למעט נכרים אלא לדרשא דידיה הוא דאתא טהור אחד וכו' עד שלמד מאוצרה של יבנה דמבני ישראל לחוד לא הוה אמעוט נכרים ואצטריך והזה הטהור וגו' למעוטי נכרים וממילא נשמע דטהור א' מזה על כמה טמאין ובענין האי קושיא דבני ישראל דגבי מעשר להאי מ"ד דפירות נכרים חייבין כבר מיפרקא הקושיא מדרשת אמוראי מקראי כדגרסי' בסוף פרק השולח כי לי הארץ קדושת הארץ וכו' וזה מבואר במקומ' ודע דבהאי דינא דאוצרה של יבנה ומשנה היא בפ"ב דמכשירין כתב התי"ט שם בדברי חכמים אפי' כולו נכרי וישראל א' וכו' וז"ל ומ"מ לא ידענא טעמא מאי דאפי' ודאי תרומה עולה במאה וא' ותרומת מעשר אינה אלא א' ממאה נמצא כשיש עוד מנכרי א' בלבד שנתבטלה וכו' והרמב"ם בחיבורו לא העתיק לבבא זו כלל עכ"ל. ואין הנידון דומה לראיה דהכא לא שייך ביטול כלל דהרי דבר שיש לו מתירין הוא וצריך לתקן הכל דמאי. ושאני תרומה שכבר הופרשה ומדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דתיקנו שתעלה בא' ומאה דתרומה לא מיקרי דשיל"מ כדאמרינן בנדרים (דף נט) עיי"ש והרמב"ם שלא הביא לבבא זו בחיבורו בפי"א ממעשר שלא כתב שם בהלכה ט' אלא רישא דהאי מתני' דמכשירין המוציא פירות בדרך וכו' לאו מטעמיה הוא אלא דמהאי טעמא גופיה לא הוצרך להביאו להאי דינא כאן שהרי דין זה טבל של דמאי שנתערב בדבר הפטור הוא דפירות של גוי הממורחין בידו פטורין הן כדפסק בפ"א מתרומות והבאתי לעיל וכדמיירי האי מתני' דאוצר דמסתמא מטילין לתוך האוצר את שכבר ממורח ושל ישראל הוא טבל לדמאי וכבר ביאר זה לעיל בכמה מקומות בפ"א מהלכה י"ט ובפט"ו ממ"א דפסק כרב אשי דריש מסכת י"ט דכל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל. כמאן דאמר מאליהן קיבלי עליהן את המעשרות. כבר כתבתי בחבורי על סדר נשים בפ"ז דיבמות בהלכה ג' ובכמה מקומות דסייעתא מהאי ש"ס לדעת הרמב"ם בסוף פ"א מהל' תרומות דאף בימי עזרא אין תרומה מן התורה אלא מדבריהם וכן במעשרות ויש דעות חולקות בזה כמה שהביאו התוס' בפ' הערל (דף פב) ודעת הראב"ד בהשגות שם כדעת הר"ש דכיון שנתחייבו נתחייבו מן התורה וכתבתי שם שזה היא פלוגתא דאמוראי בהאי ש"ס לקמן בפ"ו דשביעית דר' יוסי בן חנינא קסבר כן אבל לר' אלעזר דהתם לא נתתייבו אלא מדבריהם וסוגיא דהאי ש"ס בכמה דוכתי כר"א הוא דקאמר בפשיטות כמ"ד מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות ועיין במה שבארתי בגיטין פ' השולח (דף יב) ועיין עוד לקמן בפ"ו דשביעית בהלכה א ד"ה במה נתחייבו וכו' ובפ"י בהלכה ב' ד"ה אימתי פסקו היובלות ומשם יתבארו לך עיקרי הדברים בענין זה ובהיוצא ממנו: