מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ד:ד

כאן קופה בקופות וכאן פירות בפירו'. כדפרישי' בפנים וכל ענין השייך לזה עד א"ר יהושע בן קבסיי מבואר הוא הדק היטב והרי זה עולה לדרך הרמב"ם ז"ל שדעתו בענין פירות הגוי שאם נגמרו מלאכתן בידו פטורין מן המעשרות כמ"ש בפ"א מהל' תרומות בהלכה י"א וזכרתי מזה כמה פעמים דבכה"ג יש קנין לגוי להפקיע ממעשרות וזה נלמד מהש"ס דהכא לקמן בפ"ה בהל' ט ומהש"ס דסתם וכרבה ורב אשי בסוף פרק השולח והשתא הא דקאמר אצל העכו"ם כפירותיו היינו שפטורין הן ממעשרות וזהו בהפקיד אצלו חולין מתוקנין דממ"נ פטורין הן וברישא אצל הטוחן נכרי דמוליכין אצלו קופות ובמידה חיישינן שמא הוחלפה קופתו עם קופת ע"ה ולפיכך הוא דמאי. וה"ז כדברי הרמב"ם בפי"א ממעשר בהלכה י"ג בדין המוליך לטוחן עכו"ם ובהלכה ט"ו בדין המפקיד פירותיו אצל הנכרי ובחולין מתוקנין והראב"ד ז"ל פי' בהשגות שם להא דקאמר כאן קופה בקופות לפי שמתיירא שמא לא יתכוין במילואם ולפיכך הוא דמאי וזה לשיטתו שפיסק דמירוח הגוי חייב במעשר מדרבנן כדכתב שם לעיל והלכך פירש דבסיפא דהחשש שהוחלפו פירות בפירות נכרי הרי הן כפירותיו וחייב ודאי במעשר ומדרבנן וברישא דמוליך לטוחן נכרי בקופה ומתיירא הוא להחליף בשלו שמא לא יתכוין במדה ואין כאן אלא ספק ולפיכך הוא דמאי ולא מחשש שמא הוחלפה עם של ע"ה כדהשיג בזה לעיל דהא לא הוי אלא ספק ספיקא. ולשיטת הרמב"ם כדפרישית דפירות בפירות פטורין בהפקיד חולין מתוקנין דאין החשש אלא שהחליף בשלו דהא הת"ק לא חייש שמא ישראל אח"כ ג"כ הפקיד אצלו וברישא אצל הטוחן דהחשש שנתחלפה קופה בקופה של ע"ה שהביא ג"כ לטחון וכמו שהסברתי בפנים שידוע הוא שמוליכין אצל הטוחן במידה וכמידה של זה כך של זה ול"ק כלל מהך דס"ס תדע דכל מקום דאיכא למיחש לאחלופי בהאי מתני' דלקמן הנותן לפונדקית חיישינן והא עכ"פ כל חששא דחליפין גבי דמאי לא הוי אלא ס"ס אע"כ דחיישינן באיחלופי במקום דאיכא למיחש וכמו בטוחן נכרי דהוחלף זה עם הדמאי ונשאר דין דמאי על זה וזהו הספק שאסרוהו חכמים בלא"ה ואין ס"ס בדבר שעיקר איסורו מדאורייתא אא"כ יש כאן ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים ועשאוהו כודאי איסור וזהו א' מכללי דיני ס"ס כמ"ש האו"ה בכלל מ"ז והביאו הש"ך ביו"ד סי' ק"י בגבינות של ישראל שהיו בבית עכו"ם וספק אם נחלפו בגבינות העכו"ם דאין שייך להתיר כאן מכח ס"ס ספק לא הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא הועמדו בעור קיבת נבילה דמאחר שאסרו חכמים גבינות העכו"ם מחמת אותו ספק ודאי איסור הוא והרי הוא כאילו ראינו להדיא שהועמדו בעור קיבת נבילה דהא אם נודע לנו שהוחלפו היו אסורים בודאי מחמת גבינות עכו"ם שאסרו חכמים וכשאינו ידוע לא הוי רק ספק אחד ויצא מכלל ס"ס ע"י גזירה דידהו עכ"ל וה"נ ממש דכוותה. וא"כ ברור לנו הדין בהפקיד אצל הנכרי חולין מתוקנין והחילוק בין טוחן לנפקד. ואם הפקיד אצל הנכרי טבל ודאי פסק שם שחייב להפריש שמא לא החליף הנכרי וזהו נלמד מדקאמר הכא בפשיטות ולא על יאית הוה ר' חנינא מתריס וכו' כדפרישית דבחנם הקשה לו קושיא זו דפשיטא הוא שאם הפקיד טבל ברור שהוא במו שהיה דהא איכא למימר שמא לא החליף ואיך אתה יכול לפטרו ממעשר אלא שהוא ז"ל הוסיף שם מסברת עצמו וכתב ולפיכך יראה לי שהמעשרות שיפריש ספק. ומטעמא דהא מיהת איכא נמי למיחש שמא החליף והרי הן פירות הנכרי ופטורין ממעשרות והרי לפניך מבוארין דברי הרמב"ם בדינים הללו. ויש עוד ראיה מיכן להא דפסק דמירוח הנכרי פוטר מדמקשה בפשיטות מה כפירותיו ממש פטור הא טבל ברור וכו' אלמא דפירות נכרי שנגמרו בידו פטורין הן. ודע שיש להר"ש בענין קופה בקופות וכו' פי' אחר ולא רציתי להאריך כי המעיין יראה שהוא פי' דחוק ומעורבב דברי ר"ש עם דברי חכמים וגם מאי שפירש אחת ודאי דלקמן ודאי פטורה וכן הוא בהגה שם מדברי הרא"ש ולא משמע כן בכל הסוגיא דהא קאמר כבר נראו להיות ודאי וא"כ משמע דלחומרא הוא מתפרש וכמבואר הכל בפני':