מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ד:ד

מידה דקה הואיל והמוכר משתכר וכו'. כן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א ממעשר בהלכה ב' והטעם דהכריע כר' לא בשם ר' יוחנן ודלא כחברייא בשם ר' יוחנן והנ"מ מבוארת דלטעמא דחברייא אף אם המוכר בגסה דאינו משתכר כ"כ והיה בדין שהלוקח הוא שיפריש מ"מ כיון דלפעמים גם הוא מוכר לתינוקות והם לא יתקנו צריך שיתקן וכדפרישית בפנים למאי דקאמר דר' נחמיה מסייע לחברייא ואלו לר' לא בשם ר' יוחנן הולכין אחר השכר ונמשך עוד נ"מ לטעמייהו דלפעמים מצינו דאף שהוא מוכר בגסה המוכר הוא משתכר והיינו כר' זירא דלקמן דאמר חשבון שכר ביניהון וכדפרישית דמחשבין עכשיו בין המוכר ובין הלוקח מי הוא המשתכר וכגון שהלוקח עשה עמו מקח על רבעין והוא מודד לו במדה גסה הרבעין ונמצא המוכר שהוא מודד במדה גסה בבת אחת הוא המשתכר במדה וזהו דקאמר דמסייע לר' לא בשם ר' יוחנן דאע"ג דהוא קאמר לעיל במדה גסה הלוקח הוא שמשתכר זהו במקח דכך הוא דרך המוכרין ולוקחין והמוכר מעט מעט המוכר הוא משתכר במקח אבל בכגון זה שאמרנו שהמקח נעשה על הרבעין וזה מודד לו הרבעין במדה גסה ודאי שהמוכר משתכר במדה הוא והיינו דקאמר דכר' לא בשם ר' יוחנן הוא דאתיא דהולכין אחר שכר והלכך בעלמא דהמוכר במדה דקה מסתמא הוא משתכר והוא שיתקן. והשתא מכיון דר' זעירא פירש לדברי ר' לא בשם ר' יוחנן ולתנא דמסייע ליה ומסתמא ס"ל כוותייהו לפיכך פסק הרמב"ם כוותיה דר' לא בשם ר' יוחנן וכר' זעירא: