מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ד:ג

חברייא בשם ר' לעזר דר"מ היא. למאי דפרישית בלשון הא' היה צ"ל דר"מ ורבנן פליגי בעיקרא דדינא אם החנוונים המוכרין במדה דקה צריכין לתקן הכל או לא וקושית רבי יוסי ממתני' דלקמן אלו הן המשפיעין וכו' היה צ"ל הוי אית חורנין דקאמר היינו משום דהך מתני' בסתמא נשנית ומשמע דכ"ע מודים בה לחלק בין סיטונות לחנווני' ותנאים חורנין ג"כ ס"ל הכי אבל כל זה דוחק ולכן היותר נכון כדפרישית בלשון הב' דמילתא באנפי נפשה היא:

לא על הדא ר' אלעזר אמר הדא מילתא וכו'. למאי דמוקי הכא להאי בד"א בזמן שהוא מוכר בחנותו וכו' כר"מ דאיהו ס"ל דהכל הולך אחר דרך דבר הנמכר כך ולפיכך אם מוכר לפלטר והפלטר דרכו למכור במדה דקה מעט מעט צריך לתקן הכל וכדמסיים וכן פלטר מדה דקה. וחנות מדה גסה טפילה היא הגסה לדקה וכמבואר בפנים דכלומר אף שהנחתום שהוא מוכר מחנותו לפלטר ודרך הנחתום למכור הרבה ככרות ביחד להפלטר וכדתנן לקמן בפ"ד מ"מ מכיון דהפלטר הוא מוכר מעט צריך הנחתום המוכר לו לתקן הכל מפני שדרך הככרות למכרן מעט מעט מיד הפלטר אמרינן דטפילה מדת גסה של מכירת הנחתום למכירת הפלטר שהוא במדה דקה ולפ"ז לחכמים דפליגי עליה דר"מ בתוספתא דגרסי' התם על דברי ר"מ וחכ"א דברים שדרכן למדוד בדקה ומדדן בגסה משפיעה ומוכרן דמאי אם מדדן בדקה ה"ז חייב ולדידהו דס"ל דהכל הולך אחר המדידה והמכירה עכשיו ולא אחרי דרך שדרכו להמכר פליגי נמי על האי בד"א דהא כיון שהנחתום מוכר להפלטר במדה גסה אין חיוב הדמאי עליו ולעולם אין הנחתום צריך לתקן הכל כ"א מה שחייבוהו חכמים במתני' וה"ט דמוקי לה הכא כר"מ. וכיון שכן הוה קשיא להרמב"ם דפסק בפ"ט ממעשר בהלכה י"ב כהאי בד"א דהתוספתא דאם הנחתום מוכר לפלטר או בחנות הסמוכה לפלטר חייב להפריש אף מעשר שני ובפי"א שם בהלכה ב' פסק כחכמים דהתוספתא וכסתמא דמתני' דהכא כל המשפיעין במדה גסה מותרין למכור את דמאי וכו' וע"כ דר"מ פליג עלה לפי גי' התוספתא בדבריו וכך היא גי' הרמב"ם במשנה דלקמן בדברי ר"מ כדפי' בפי' המשנה שהיא כנוסחא דמביא הש"ס כאן דלר"מ הולכין אחר דרך שדרכו להמכר ולחכמים הולכין אחר המכירה של עכשיו ולכאורה הוי כמזכי שטרא לבי תרי ובהדיא מוקי לה הכא להאי בד"א דהתוספתא כרבי מאיר ולא כחכמים דפליגי עליה. והראב"ד ז"ל שהשיגו בפי"א בהא דלא פסק כר' יוסי דמתני' דלקמן וטפי קשיא בהא דפסק בפ"ט כהאי בד"א דהתוספתא דלא אתיא אלא כר"מ ולא כתב הראב"ד שם כלום וזה צ"ע אם לא דנדחוק לומר דלא סמיך אההיא דחברייא דהכא דבשם ר"א הוא דאמרי הכי דמוקי להתוספתא כר"מ ומשום דמצינן לאוקמי אף אליבא דחכמים דאע"ג דס"ל דבעלמא הולכין אחר המכירה של עכשיו ואם מוכר במדה גסה פטור המוכר מלתקן דמאי שאני הכא דכיון שהנחתום מוכר להפלטר וזה ודאי אינו מוכר כ"א מעט מעט הוי כמי שהנחתום בעצמו מוכר במדה דקה ועוד דכיון דמתני' דהכא בנחתום חבר מיתוקמא כדמוכח מהש"ס דפ"ק דיומא כמוזכר לעיל בד"ה הכא את אומר וכו' וא"כ כשהוא מוכר להפלטר או לחנותו והפלטר ע"ה הוא אין לו להחבר להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך להפריש אף מעשר שני ושאני בנחתום ע"ה דהדין הוא שהלוקח הוא מפריש אף מעשר שני כדתנן בריש פ"ה ומ"ש בצפונו וכו' משום דהנחתום המוכר לו הוא ע"ה ולא תיקן אבל הכא שלוקח מן הפלטר שלקח מן הנחתום חבר יסמוך על החבר שתיקן הכל לפיכך אמרו בתוספתא דבכה"ג צריך הנחתום חבר להפריש אף מע"ש ומיהו אכתי צ"ע דלא פירש כחברייא בשם ר' אלעזר ואין כאן מי שחולק על אוקימתא דר"א להתוספתא: