מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה ד:ד:יא
Mareh HaPanim on Yerushalmi Challah 4:4:11 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Challah 4:4:11) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →ואסורה לזבין ולזבות וכו'. כדפרישית דר' יוסי קאמר לה כדאמר בגמרא דמודה בה דבשלא טבלו אסורה להן וכן פירשו התוס' והרא"ש בריש פ' כל הבשר דף ק"ד וגרסי' להא דאמר בגמרא עלה לר' יוסי נצרכה והיינו הך לפי אשר לפנינו וגרסי' אוף ר' יוסי מודה בה ולפ"ז ע"כ לומר דלא פליג ר' יוסי אלא בבעלי קריין דס"ל דהואיל דאין טומאתו חמורה כמו טומאת זיבה ונדה א"צ לטבילה והשתא להת"ק דקאמר וטבול יום אוכלה היינו נמי אבעל קרי קאי דס"ל דהואיל והטומאה יוצאת מגופו צריך טבילה כמו בטומאת זיבה דא"א לפרש כמגע טומאת שרץ דהא לטומאת מגע א"צ אפי' טבילה כדאמר שמואל בפ"ד דבכורות דף כ"ז ולא פליג אמתני' וכמגע טומאת מת בלא"ה א"א לפרש כדכתבו התוס' והרא"ש שם דכי הזאה יש לנו ומה מהני טביל' וע"כ אין לנו לפרש המתני' אלא בבעל קרי הוא דפליגי דלהת"ק צריך טבילה ולר' יוסי א"צ ומודה ר' יוסי בטומאת זיבה ונדה וכך הוא דעת הרמב"ם לפרש כן ולפיכך כתב בפ"ז מהל' תרומות בהל' ח' דאין תרומת ח"ל אסורה אלא בטומאה שיוצא מגופו והן בעלי קריין וזבין וכו' וכולן שטבלו מותרין לאכילה אע"פ שלא העריב שמשן וזהו כהת"ק דהכא דאף בעלי קריין צריכין טבילה וכשטבלו כולן מותרין. ובמה שהשיג הראב"ד שם מר"ל דאפי' טבילה לא מהני בהו כבר השיבו כל המפרשים עליו ואין דעת הרי"ף בפ' ואלו עוברין כמה שרצה הראב"ד לפרש דבריו כמו שהביא הכ"מ שם. ולדידי קשיא לי טובא על הראב"ד דהיאך מפרש הוא להמתני' דהכא דאם אלו שטומאתן חמורה לא מהני בהו טבילה א"כ באיזה טומאה קאמר הת"ק דטבול יום אוכלה במגע טומאת מת א"א דכי הזאה יש לנו ובמגע טומאת שרץ נמי א"א דקשיא א"כ היאך פליג שמואל אמתני' וזה ודאי הוא דאין לנו לאוקמי מילתיה דשמואל כר' יוסי ולא כרבנן ולא מסתברא נמי לומר דרבינא דקאמר התם הלכך נדה קוצה לה חלה ואוכלה כהן קטן ולפירושו דהראב"ד דדוקא הוא אוכלה אבל היא עצמה אפי' אחר טבילה לא דרבינא פליג אדשמואל ומפרש להמתני' דרישא בדברי הת"ק וטבול יום אוכלה היינו בטומאת מגע שרץ. דהא נמי ליתא דהא רבינא אדברי שמואל קאי דקאמר הלכך וכו' וסוף דבר אין לנו ליישב לדעת הראב"ד כ"א בדוחק וזה דהת"ק אמגע טומאת מת קאמר דצריך טבילה ודקשיא וכי הזאה יש לנו אפשר דס"ל כהאי דכתב הרא"ש שם לענין התירוץ במה שאין אנו נוהגין להפריש כ"א חלה אחד לאור די"ל דבימי האמוראים היו אוכלין תרומה טהורה בא"י שהיה להן אפר פרה כדאמרי' בפ"ק דנדה חברייא מדכן בגלילא ולכך הצריכו אף בח"ל להפריש חלת כהן שלא תשתכח תורת חלה אבל האידנא שבטלה אפר פרה ואין חלה נאכלת בא"י אף בח"ל אין צריך להפריש חלת כהן וא"כ להראב"ד אפשר דלהת"ק מיירי בזמן שהי' להן אפר פרה ומיהו כ"ז דוחק ואין להאריך. נשאר לנו לבאר דלכאורה דברי הרמב"ם סותרין זא"ז בהא דסיים בהל' תרומות שם וכתב אבל טמאי מגע טומאה בין שנגע במת שא"א לנו היום לטהר ממנו בין שנגע בשרץ א"צ לטבול לתרומת ח"ל ולפ"ז הא דקאמר לעיל דאסורה לבעלי קריין ולזבין וכו' נמי בזמן הזה איירי וכאן בהל' בכורים בהל' ח' שכתב לדינא דמתני' ג' ארצות לחלה וכו' כתב דבחלה השני' של סוריא והדומה לה שהיא של אכילה מותרת לזבין ולזבות ואצ"ל לשאר טמאין בזמן הזה וכו' וכמדומה שמחמת זה רצה הראב"ד לומר כהנוסחא אחרינא בדברי הרמב"ם אסורה לזבין וכו' וכלומר שהרי הוא בעצמו כתב כן בתרומת ח"ל אבל אחר שנדקדק בדבריו הנוסחא אשר לפנינו היא הנוסחא האמיתית וכך הי' בגי' הדפוס הישן שהרי נשמר עצמו וסיים וכתב בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה ור"ל בזה דשאני תרומת ח"ל דמשכחת לה שלא הוכשרה ואף בזמן הזה טהורה היא וא"כ אסורה לאלו שהטומאה יוצאת מגופן עד שיטבלו אבל חלה לא משכחת לה שלא הוכשרה שהרי חיוב חלה אחר גלגול עיסה במים היא וא"כ אין כאן עיסה טהורה דהכל טמאין בטומאת מגע ומותרת אף לאלו שטומאה יוצאה מגופן ובענין הזאה שאין לנו בזמן הזה ביאר לזה בהא דאבתרה מפני טומאת מת וכו' חלת ח"ל וכו' וכשמפריש א' שהיא לאכילה א"צ להפריש שנייה בח"ל שכך הוא הדין לפי מה שהיו נוהגין וכמה שהזכרתי בשם הרא"ש שכתב שם מענין זה וע"ש וע' בדבור דלקמן: