מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה ב:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Challah 2:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Challah 2:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →על דעתיה דר' יונה דהוא אמר מצות עשה דוחה בל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא. התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ח גבי הא דשקיל וטרי התם בשלמא למ"ד מושב בכל מקום שאתם יושבין משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקריב עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר לא הוו צריכי וכו' כתבו שם בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דאחר הדבור והנה בודאי לא רמזו אלא על האי דהכא דאין בכל הש"ס הזה מהענין קושיא ותירוץ הזה כ"א בכאן בלבד ואם אמור יאמר אחד דאפשר גי' אחרת היתה להתוס' תשובתו בצדו דזה אי אפשר שהרי הן בעצמן הביאו כל הסוגיא זו כצורתה בר"ה דף י"ג והעתיקו שם מלה במלה להאי פלוגתא דר' יונה ור יוסי ועל כרחך אע"פ שהוא דוחק אין לפרש כוונתם אלא על הא דקאמר אליבא דר' יוסי דס"ל דאין מצות עשה דוחה למצוה בל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה וא"כ לא היו יכולין לאכול מהחדש ופירשו לשאינה כתובה בצדה כלומר שהל"ת היא לאחר הדבור והעשה דבערב תאכלו מצות נצטוו במצרים קודם הדבור אבל באמת אומר אני דההיא דפ"ק דביצה הויא תיובתייהו ולפירושם דהא התם איתמר האי פלוגתא דר' יונה ור' יוסי גבי שאפר כירה מוכן הוא דבעו חברייא לפרש שמצות עשה דוחה למצוה בל"ת וקאמר הש"ס על דעתיה דר' יונה דו אמר מצות עשה דוחה למצוה בל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא ע"ד דר' יוסי וכו' מאי איכא למימר מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק וא"כ נסתר פירושם דהרי כיסוי הדם וי"ט שניהן לאחר הדבור הן ומאי האי דקאמרי בקידושין ועל כרחך כתובה בצידה או אינה כתובה בצידה לא מיתפרשא אלא על בצידה ממש ואין זה ענין כלל לקודם הדבור ולאחר הדבור וכהאי דאמרינן בריש יבמות גבי נילף מילה מתמיד וכו' וזה ברור בפירושא דמילתא דהכא. ובענין שקלא וטריא דחדש עיין בדבור דלקמן:
מה שהיו תגרי הגוים מוכרין להם וכר' ישמעאל וכו'. התוס' בפ"ק דר"ה דף י"ג הביאו לזה גבי הא דבעו התם חברייא מרב כהנא העומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו וכו' וזכרתי מזה לעיל ובענין הקושיא שהקשה א"ע מההיא דמחרת הפסח יצאו וגו' וכתבו דבירושלמי פ"ב דחלה פליגי אמוראי בהאי פירושא דמחרת הפסח והביאו להסוגיא וגם הר"ש כאן ולא ביארו ולא פירשו כלום וכבר ביארתי לזה בפנים. נקטינן מיהת מהאי סוגיא דלמ"ד חדש נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים וזה מוכרח מדמשני להאי מ"ד דאין מצות מצה דוחה למצות ל"ת דחדש משום שאינה כתובה בצידה וכדפרישית ומבואר בדבור דלעיל וקאמר עלה מה שהיו תגרי גוים מוכרין וכר' ישמעאל וכו' וזהו ת"ק דמתני' סוף פ"ק דקידושין גבי כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו' וכדאמר התם בבבלי מאן תנא דפליג עליה דר"א דאמר חדש נוהג בח"ל ר' ישמעאל הוא וכו' והכא מוקי נמי להאי אידך תנא דר' ישמעאל דמייתי התם דס"ל דאפי' במקום שנאמר ביאה בלבד אינה אלא לאחר ירושה וישיבה דל"פ אלא אם בעינן נמי מושב או לא ומיהו הני תרתי דבי ר' ישמעאל פליגי אדר"א וס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל והשתא מדמסיים הכא וכר' ישמעאל א"כ על כרחך דלא מצינן לאוקמי להאי שינויא דהכא כר"א לומר דאף דס"ל דחדש נוהג בח"ל דוקא בשל ישראל אבל לא בשל נכרים משום דפשיטא ליה להאי ש"ס דמאן דס"ל דחדש נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים ומאן דס"ל דאינו נוהג ס"ל דאין חדש נוהג כלל בח"ל והלכך אצטריך לאוקמי האי שינויא דאכלו ממה שהתגרי גוים הביאו להן מח"ל כר' ישמעאל דוקא דפליג על ר"א דהתם וס"ל דביאה לאחר ירושה וישיבה משמע ואיהו לא דריש מושבותיכ' בכל מקו' שאתם יושבין ואין חדש נוהג בח"ל וזה מוכרח ולהכי קאמר נמי האי ש"ס בפשיטות לקמן בפ"ג דערלה בסופו וכן בפ"ק דקידושין על המתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו' ר"א אומר אף החדש דפריך התם ר' יונה לר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה והשיב לו ר' יוסי לא תנינן אלא דברים שנוהגין בישראל ונוהגין בנכרים וחלה אינה נוהגת בנכרי' ומביאין התוס' שם להא וסיימו ומשמע דחדש דקתני במתני' נוהג אף בשל נכרי'. והנה כבר עמדו על ענין זה במה שפלפל הב"ח על דברי התוס' ורבו כמו רבו לעשות פסק חדש ובכל אשר ראיתי לא מצאתי להחדש מלא ישן כ"א פלפלו אם יפה הקשה הב"ח על התוס' או לא וכל אשר יגעו ומצאו להם לראיה הוא מן החדר ולחוץ ולא נגעו במקור הענין כלל. והנני בא לפתוח מעיין הסתום שיהא למקור נפתח גלוי לעין כל ואקוה שאם יבואו דברי לפני המעיין המבין ומודה על האמת אשר יאמר כי זה הוא אשר ניתן המפתח על שכמו לסבול ויהי למס עובד לפרש כל תלמוד הירושלמי וכן לבאר כל דברי הרמב"ם הנלמדין מהאי ש"ס ומה שנזכר בדבריו מעניני דינים אשר הובאו התם והכא ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח בשכבר הודעתי לזה בכמה מקומות שאין ללמוד להוכיח מהירושלמי או להקשות ולפלפל עליו כ"א למי שלבו בריא כאולם בו בכולו ועל סדרו ופקיע הוא בכולו ונהירין ליה כל שביליה כאשר כתבתי זה בהקדמתי על סדר נזיקין שנדפס מקרוב בעזרת האל וזה הוא הדרך אשר נעלה בו כאשר עשו גאונים הראשונים ז"ל אשר הוציאו המסקנא מהש"ס הבבלי וכן מהאי ש"ס. וביחוד הוא הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל ובתחלה אומר אני להביא לדברי הב"ח בקצרה ולא' פלמוני המדבר עליו וזה בלבד יבוא פה על לוח הספר ואח"כ נבאר בעזרת האל להמסקנא לדינא. וז"ל הב"ח על התוס' ותימא מאי ראיה מביאו מהירושלמי דודאי הא דפריך אמאי לא תני חלה לאו אדברי ר"א דאמר אף החדש פריך אלא את"ק דקאמר חוץ מן הערלה ומן הכלאים פריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בשל נכרים כמו הערלה והכלאים דנוהגין אף בשל נכרים והשתא איכא למימר דלר"א חדש אינו נוהג אלא בשל ישראל והא דלא תני ר"א חלה כדתני חדש משום דבחלה לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס"ל לת"ק דאינו נוהג בח"ל אפי' בשל ישראל קאמר ר"א דאף החדש נוהג בשל ישראל והא דקאמר אף החדש לאו למימרא שדין זה שוה כזה לגמרי אלא לומר שיש איסור בחדש כמו בערלה וכלאים ולאפוקי מהת"ק שמתירו עכ"ד בזה. ועוד האריך יותר הרוצה לעמוד ע"ד ע"ש. ובעל בה"ז כתב על זה אי כדברי הב"ח דאת"ק קאי הקושיא א"כ קשה מנ"ל לר"א לחלוק את"ק דילמא גם הת"ק ס"ל דחדש נוהג בח"ל והא דלא חשיב ליה משום דאינו נוהג בשל נכרים כמו חלה דלא חשיב ליה הת"ק מהאי טעמא לדעת הב"ח אלא בע"כ דסבירא ליה בפשיטות דחדש כל היכא דנהוג נהוג אף בשל נכרים ואפילו הכי לא חשיב התנא קמא שמע מינה דסבירא ליה דלא נהוג כלל בחוץ לארץ לכך ראה רבי אליעזר לפלוג אתנא קמא וסבירא ליה דגם חדש נוהג בחוץ לארץ ואם כן הקשה בירושלמי את"ק ואר"א אמאי לא חשיבי חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בנכרים וזה ברור. ועוד ראיה ברורה דחדש נוהג אף בשל נכרים מהא דאמרינן התם בדף ל"ח תניא רשב"י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ערלה וכלאים וחדש ונוהגות בין בארץ בין בח"ל ודין הוא וכו' וה"ה לערלה בשתים ואם איתא דחדש אינו נוהג בשל נכרים ה"ל למימר וה"ה לערלה בשלש דערלה נוהגת בשל נכרים וכן כלאים אלא ש"מ דאין חילוק ביניהם וכדעת התו' עכ"ל. ואני כבר כתבתי בחבורי על סדר נשים בקידושין שם (והנה נדפס שם זה בסוף החיבור בהשמטות) דכל דברי הברכת זבח אינם אלא דרך ויכוח ופלפול בעלמא ויש לדחות אותם דבעיקר הקושיא שהקשה על הב"ח דלפירושו ק שה מנ"ל לר"א דת"ק ס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל. ואף דאין מקום לקושיא זו מעיקרא דסוגיין דתנאי בכל מקום דפליגי שמעו זה לזה בבה"מ זה אמר כך וזה אמר כך מלבד כל היכא דפליגי אליבא דחד תנא זה קיבל כך וזה קיבל כך או זה קיבל מרבו כך וזה מרבו כך הי' אפשר לדייק כן במקום דשייך לומר מנא ליה דכך כוונתו דילמא כך אבל הכא דפליגי אליבא דנפשייהו מה שייך כאן לומר מנא ליה לר"א הלא כך שמע בבה"מ דהאי ת"ק לא רצה לשנות לחדש דנוהג בח"ל והלכך פליג עליה אלא דבלאו הכי קשה מאי דסיים בזה הב"ז וכתב דילמא גם הת"ק ס"ל דחדש נוהג בח"ל והא דלא חשיב ליה משום דאינו נוהג בשל נכרים כמו בחלה דלא חשיב הת"ק מהאי טעמא לדעת הב"ח וכו' והא ליתא כלל דלא דמי חדש לחלה דבשלמא חלה מדרבנן היא בח"ל וכמו ערלה וכלאים ניחא דאיכא איזה ס"ד למימר דהא דלא חשיב ליה הת"ק משום דאינה נוהגת בשל נכרים אבל חדש אם איתא דס"ל להת"ק דנוהג בח"ל הוי ליה למיתני בהדיא כי היכי דלא נטעי לומר דדמיא לערלה וכלאים שאינן אלא מדרבנן ובאמת חדש למאן דס"ל דנוהג בח"ל מדאורייתא היא והשתא בא ר"א לחלוק ולומר. ואי דקושטא היא דס"ל להת"ק הכי אומר אני דלא כן אלא דחדש אסור מן התורה בכל מקום ודיוקא דאף בלאו הכי ליכא למידק מידי דהא במסקנא התם מוחק הש"ס תיבת אף וקאמר תני חדש וכדכתבו התוס' שם בדף ל"ט ד"ה תני וכו' וגם על הראיה ברורה שהביא הב"ז הרבה יש לתמוה על זה דמנא ליה הא ומהיכא פסיקא ליה דרשב"י סובר דערלה וכלאים נוהגין אף בשל נכרים דהא אנן לא ידעינן דנוהגין אף בשל נכרים אלא מהאי מתני' גופה ולדעת התוס' שהוכיחו שם גם לזה מהירושלמי. ומה שמביאין עוד ראיה משארי מקומות יש לדחות כמו שתמצא לקמן וא"כ אימא דרשב"י פליג אהאי מתני' תדע דע"כ הוא דפליג דהא לפי משמעות דהאי מתני' וכמ"ש התוס' ערלה וכלאים אינם אלא מדרבנן בח"ל וחדש הוא מן התורה לר"א ובמסקנא התם ש"מ דהלכתא כר"א וכהאי סתמא דמתני' דסוף ערלה והרי לרשב"י כל ג' מצות האלו נוהגות אף בח"ל מדאורייתא וא"כ היאך נלמד מכאן אליבא דרשב"י דערלה נוהגת אף בשל נכרים וכן אין ללמוד מהאי תוספתא שהובאה בבבלי סוף (יבמות דף קכ"ב) נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן וכו' דאלמא אי לאו דחיישינן דלהשביח מקחו נתכוין אסור. דיש לדחות חדא דאימא מטעמא שהיה אפשר לחשוש שמא הישראל מכרם לזה הנכרי וכדנראה מפירש"י ז"ל שם ועוד דאימא האי ברייתא אליבא דהאי תנא דמתני' נשנית ורשב"י לא ס"ל כוותיה ובזה נדחו כל דברי הב"ז ולא הוה קשה כלום על דברי הב"ח. אמנם אומר אני דאי קשיא על דעת הב"ח במה שהקשה על הוכחת התוס' ועל פירושו בהירושלמי הא הוא דקשיא. דהא אנן בעינן למידק מעיקרא בלאו הכי אהא דפריך ולמה לא תנינן חלה הא חלה לכ"ע אינה נוהגת בח"ל אלא מדרבנן וא"כ היאך ניתני מידי דרבנן בהני דחשיב דמדאורייתא נוהגין בח"ל וכ"ת הא ת"ק תני ערלה וכלאים היא גופה קשיא דמנ"ל להמקשה דהאי ת"ק ס"ל כסתמא דמתני' דסוף ערלה דערלה הלכה והכלאים מד"ס נימא מדפליג על רישא דהאי סתמא דקתני החדש אסור מן התורה בכל מקום והאי רישא לא מיתוקמא אלא כר"א ה"נ פליג אסיפא וס"ל דערלה וכלאים נוהגין בח"ל מדאורייתא וזהו כסברת רשב"י בהני תרתי ערלה וכלאים אבל בחדש לא ס"ל הת"ק כרשב"י וטעמיה דהת"ק חדא משום דערלה וכלאים חמירי דאיסורן איסור הנאה משא"כ בחדש והלכך ס"ל איפכא מדרשב"י בהא דאיהו יליף ערלה וכלאים בק"ו מחדש דנוהג אף בח"ל כדקאמר ודין הוא שינהגו ומה חדש וכו' והת"ק ס"ל לקושטא דמילתא לחלק בין ערלה וכלאים לבין חדש בהכי ועוד תדע דבגמרא התם קאמר אביי מאן תנא דפליג עליה דר"א ר' ישמעאל היא וכו' ומסיק דה"ק ללמד שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה וזהו בחדש וא"כ ערלה דלא כתיב בה אלא ביאה נוהגת מיד והיינו דאיכא בין האי תנא דבי ר' ישמעאל ובין אידך תנא דבי ר' ישמעאל כדקאמר התם לקמן דאידך ס"ל דאף כלי מקום שנאמר ביאה לחודה אינה אלא לאחר ירושה וישיבה וא"כ ערלה ג"כ אינה נוהגת מיד והשתא מאן ת"ק דמתני' נימא דתנא דבי ר' ישמעאל קמייתא הוא דתרתי בעינן ביאה ומושב והלכך חדש דוקא אינו אלא לאחר ירושה וישיבה וא"כ אינו נוהג בח"ל אבל ערלה היתה נוהגת מיד ואפשר דנוהג' ג"כ בח"ל מן התורה להת"ק דמתניתין דהא בהא תליא וזה מבואר מהסוגיא דהתם וזה א"צ לפנים דהיאך תאמר דדבר הנוהג בח"ל ואף שהוא חובת הקרקע ובא"י לא נהוג עד לאחר ירושה וישיבה אתמהא אטו מי גריע א"י קודם ירושה וישיבה מח"ל ולא שייך כאן כלל לומר דגזירת הכתוב כך הוא דוק ותשכח מהני סוגיות שהדברים כנים ואמיתיים ומכיון דערלה מדאורייתא נוהגת בח"ל להת"ק איכא למימר דגם בכלאים ס"ל הכי דמהיכי תיתי לחלק דהא כלאים חמירי מערלה כדאיתא התם ומכיון שכן לא שייך כלל למיחשב חלה במתני' דבין לת"ק ובין לר"א לא מחשבינן אלא מידי דמדאורייתא נוהג בח"ל וכן קשה האי קושיא על התרצן למה לא שני ליה בפשיטו' דלא חשיב במתני' אלא מידי דמן התורה נוהג בח"ל והנה מכאן כבר היה לנו מקום להכריח דהקושיא דבירושלמי אינו אלא לר"א דאלו להת"ק אין מקום ליישב כלל להא דפריך ולמה לא תנינן חלה דכל היכי דתימר לא פלטת מהקושיא דמנא ליה להמקשה דילמא הת"ק לא קחשיב אלא מידי דמדאורייתא נוהג בח"ל אבל אי אמרינן דאליבא דר"א הוא פריך איכא למימר דס"ל להמקשה דמכיון דסתמא דהמתני' דסוף ערלה אתייא כוותיה דר"א בהא דקתני ברישא החדש אסור מן התורה בכל מקום א"כ סיפא דמתני' דהתם נמי כר"א הוא דערלה הלכה והכלאים מד"ס ומכיון שכן ס"ד דהמקשה דר"א במתני' דקידושין לא פליג עם הת"ק אלא בחדש דווקא אבל בערלה וכלאים מודו ולענין שנוהגין בח"ל אבל אינן נוהגין אלא מדרבנן ואף ערלה דקתני הלכה י"ל כהאי מ"ד לקמן הלכתא מדינה דאלו הל"מ הויא מן התורה וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"י מהל' מ"א דערלה הל"מ וכבר ידוע שכל הלכה למשה מסיני הוא דין תורה ולא מד"ס כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' ט"מ ובשארי מקומות והיה איזה מקום ליישב קצת אליבא דהמקשה אלא דיש עוד לפלפל בזה וכן ליישב לדעת התרצן ונניח זה ולא נאריך בפלפול בדברי חנם. האמנם האמת יורה דרכו וכשנדע מקור הענין ומהיכן יצאה קושיא זו בירושלמי והכרח התירוץ ממילא נדע פירושא דמילתא על נכון ועל קו האמת ותראה שנכונים הם דברי התוס' דמהאי שינויא דירושלמי מוכרח הוא דחדש נוהג אף בשל נכרים ומיהו כל זה אינו אלא לשיטת הירושלמי ולמ"ד דמשני הכי ולדינא תראה דאין זה שיטת הש"ס דילן כדלקמן וזה שצריך לראות ולידע מי הם המקשה והמתרץ בירושלמי בהאי ענינא הלא המה ר' יונה ור' יוסי דר' יונה הקשה כך לר' יוסי והכי גריס בהדיא בפ"ג דערלה בשלהי הפרק בתר דמייתי להמתני' דקידושין ומפרש לה. קאמר ר' יונה בעי קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהן א"ל לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא נוהג בישראל ובגוים וכו' והן הן ר' יונה ור' יוסי דפליגי הכא בתירוצא להקושיא דכך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח והשתא מבואר לן פירושא דהך מילתא דר' יונה הוא שהקשה כך לר' יוסי כלומר בשלמא לדידי דאנא אמינא בפ"ב דחלה דמצות עשה דוחה להל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא הכל דישראל אכלו מצה מן החדש דמצות מצה דוחה להל"ת דחדש וסבירא לי כמ"ד דחדש נוהג בח"ל כדמשמע ממושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים וא"כ נאסר עליהם החדש מיד בכניסתן לארץ אלא שמצות מצה בלילה הראשונה הוא שדחה את הל"ת בחדש וס"ל נמי דמאן ת"ק דקידושין דפליג על ר"א ר' ישמעאל דברייתא קמייתא דס"ל דתרתי בעינן ביאה ומושב וא"כ להת"ק ערלה וודאי נוהגת בח"ל מן התורה וכן הכלאים וכדלעיל ותו לק"מ לדידי ליתני אף החלה עמהן דלא תנינן בין להת"ק ובין לר"א אלא מידי דמדאורייתא נוהג בח"ל ולדינא ס"ל כהאי דר"א בחדש דנקטינן כוותיה אלא לדידך דמתרצת להקושיא היאך לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח דממה שהיו תגרי גוים מח"ל מוכרין להם ומסיים את וכדר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה וכו' וזהו כאידך תנא דבי ר' ישמעאל דבביא' לחוד סגייא א"כ לדידך מאן ת"ק דפליג על ר"א אידך תנא דבי ר' ישמעאל הוא דאל"כ מאי דחקת לאוקמי כהאי תנא דבי ר' ישמעאל אלא ודאי דהכי סבירא לך והשתא היכי דתימא קשיא על האי מתני' דקידושין דאי תימא דלר"א דקאמר אף החדש היינו דאינו נוהג בח"ל אלא מדרבנן ושוה לגמרי לערלה דקחשיב הת"ק דודאי אינה נוהגת בח"ל אלא מדרבנן דהא ביאה כתיבה בה ואינה אלא לאחר ירושה וישיבה בא"י ואינה נוהגת בח"ל מן התורה כדלעיל וכן כלאים נמי מסתמא ס"ל דאינה נוהג בח"ל אלא מדרבנן א"כ קשיא בין להת"ק ובין לר"א אמאי לא תני אף החלה עמהן ואי דאמרת דלר"א חדש נוהג בח"ל מדאורייתא וכך הוא האמת אליבא דר"א אכתי קשה להת"ק דהא לדידך ע"כ דס"ל להת"ק דערלה אינה אלא מדרבנן וכן הכלאים דקחשיב ליה בהדדי וא"כ למה לא תני אף החלה עמהן והשיב לו ר' יוסי לעולם דהת"ק כאידך תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל וכדאוקימנא להאי תירוצא לעיל במס' חלה והא דלא תני במתני' דקידושין אף החלה מטעמא אחרינא הוא דלא אתינן מיתני אלא דבר שנוהג בישראל ובנכרים וכו' והשתא שמעינן נמי ממילא מהאי שינויא דר' יוסי דמאן דס"ל דחדש נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים דהא לא אתי להך שינויא אלא מכח דשני לעיל במס' חלה דישראל אכלו מצה ממה שתגרי גוים מכרו להן וכר' ישמעאל וכו' וא"כ על כרחך מדדחיק לאוקמי כר' ישמעאל ולא קאמר דאף למ"ד חדש נוהג בח"ל מ"מ אינו נוהג בשל נכרים אלא ודאי דלמ"ד נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים וזהו דכתבו התוס' ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל נכרים וכו' וזהו מוכרח מהך שינויא דר' יוסי דעל כרחך מדאיצטריך להאי שינויא ומשום דלשיטתיה להא דקאמר במס' חלה הוא דאזיל וכמבואר וזכינו עכשיו דמה שמוכיחין התוס' בענין חדש מהירושלמי הוכחה היא ואין להשיב עליה דנראה דכך היא מסקנת הירושלמי כר' יוסי וכן מה שמוכיחין לעיל דערלה וכלאים נוהגין בשל נכרים הוכחה היא למאי דמשני ר' יוסי דלא אתינן מיתני במתני' אלא מה שהוא נוהג אף בשל נכרים. ומיהו הא דקאמרי וכן משמע בפ' אין מעמידין וכו' יש לדחות דאף שכתבו דדוחק הוא לומר דמיירי בערלה של ישראל מ"מ ליכא למישמע מינה מידי דאיכא למימר דבשל ישראל מיירי וכן מההיא דספק ערלה וכו' אין להוכיח כלל דאע"ג דודאי ערלה אסור למכור בספק ערלה הקילו ובהדיא אמרינן בקידושין לקמן אימא כך נאמרה ספיקה מותר ודאה אסור ועוד דאכתי כלאים לא ידעינן אלא משינויא דר' יוסי בירושלמי הוא דשמעינן לה. והשתא דאתינן להכי נלך לחקור לדינא אם חדש נוהג בשל נכרים או לא אנן חזינן דדעת התוס' הוא כך וכמו שביארנו והכרחנו להוכחה דידהו וכ"כ המרדכי בקידושין שם וכן דעת הרא"ש בתשובה הובאו בדברי האחרונים אבל אין דעת הרמב"ם כן דלא כתב זה בדין חדש שביאר בריש פ"י דהל' מ"א דהחדש נוהג אף בח"ל מן התורה וכר"א דנקטינן כוותיה וכהאי סתמא דמתניתין דסוף ערלה ולא כתב דנוהג אף בשל נכרים כמו שביאר בפ"א מהל' כלאים בחילוקי דינים דכלאים של נכרי וזה נלמד מהאי ש"ס דסוף מס' ערלה כמו שאבאר שם בעזרת האל וכן בדין ערלה ונ"ר כתב בפ"י מהל' מ"ש ונטע רבעי דנוהגין אף בשל נכרים וזה נלמד מהתוספתא פ"ה דדמאי והובאה בשלהי יבמות בבבלי וכן הובאה בהאי ש"ס לעיל בפ"ו דדמאי בהלכה י' וע"ש בענין שבארתי מדין מסיח לפי תומו בענין הזה וכתבתי שם בד"ה גוי שהיה צווח ואומר וכו' דאין לנו מבואר בהדיא לדעת הרמב"ם היינו בענין אם הוא נאמן בשלו דוקא במיגו דאי בעי לא מזבין לן ואם כך הוא באומר מגוי פלוני הן וכו' כמבואר לדעת החולקין שם אבל במה שנלמד בעיקרא דדינא משם דנוהג ערלה ונ"ר אף בשל נכרים זה מבואר כדבריו כמו שזכרנו וא"כ בדין חדש מבואר נגלה הוא דדעת הרמב"ם דאינו נוהג בשל נכרים דאל"כ לא הוה שתיק מלכתוב אף בדין חדש כמו שביאר בדין ערלה וכלאי הכרם וטעמו של הרמב"ם דלא פסק כהך דירושלמי מבואר הוא עכשיו מדברינו דלעיל דלא אמרו בירושלמי הכי אלא לדעת ר' יוסי דפליג אדר' יונה הכא בענין דחיית העשה למצות ל"ת ולדידיה הוא דאתינן להאי תירוצא הכא דישראל אכלו ממה שתגרי גוים מכרו להן וכר' ישמעאל וכו' ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה ממך לדעת טעמו של הרמב"ם בזה חדא דהא אנן חזינן דהש"ס דילן לא מוקי להת"ק דמתני' דקידושין כאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדמוקי ר' יוסי בירושלמי אלא כר' יונה וכדפרישנא וא"כ לא קשה מידי גם זה להש"ס דילן אמאי לא תני חלה התם וזה מבואר הכל לעיל ועוד דהא עיקר טעמיה דר' יוסי דאיצטריך להאי שינויא דמשני לפי דלא תני אלא לדבר שנוהג אף בשל נכרים הוא מטעמא דלשיטתיה אזיל בהך דקאמר הכא דאין עשה דוחה להל"ת אא"כ כתובה בצידה ומחמת זה הוכרח לשנויי הכא ממה שתגרי הגוים וכו' והוכרח לשנויי בערלה וקידושין כמבואר הכל לעיל והרי זה ידוע דאין דעת הש"ס דילן כלל כר' יוסי דירושלמי לא בענין דחיית העשה להל"ת דלא אישתמיט לן בשום דוכתא בהש"ס דילן לחלק בכך בין כתובה בצידה או לא לעולם דוחה העשה להל"ת גרידא וכן בענין לפני הדבור ולאחר הדבור אין חילוק ואדרבה דלכאורה איפכא משמע ממה שאמרו בזה בריש יבמות דף ו' דליכא למילף לענין עשה דדותה ל"ת שיש בו כרת ממילה ותמיד שכן עשה שלפני הדבור אלמא דעדיפא דלפני הדבור אלא דאיכא למימר דלא אמרו כך כ"א לדחיה בעלמא דלא מצית למילף מהתם שכן הוא עשה שלפני הדבור וכו' ואין מן הצורך להאריך בזה וא"כ מכיון דעיקר הבנין דר' יוסי דירושלמי על היסוד הזה הוא עומד כמבואר לעיל מעתה להש"ס דילן כל זה אינו דלא צריכין לשינויא דר' יוסי לא במתני' דקידושין אלא כר' יונה כדפרישית ולא לשינויא דר' יוסי להך קושיא היאך לא אכלו ישראל מצות בלילה הראשונה דתקשי הרי אנן נקטינן כר"א וא"כ החדש נאסר להן מיד וכן כתב הרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין ומוספין שביאר שם להך דרשא מקרא דויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לסתור דעת הצדוקין וא"כ נאסר החדש עליהן מיד בכניסתן לארץ דהאי מילתא בפשיטות מיתרצא להאי גיסא או להך גיסא או שתאמר כדעת ר' יונה בירושלמי דמצות עשה דמצה דוחה להל"ת דחדש ואם משום דאכתי יש לגזור כזית ראשון אטו כזית שני וכתירוץ התוס' בקידושין שם שכתבו א"נ י"ל גזירה וכו' אם כן אמור לאידך גיסא דמעבור הארץ לא אכלו כלל עד ממחרת הפסח דאקריב עומר ובענין המצה בלילי הפסח היו נוהגין כמו שנהגו כל מ' שנה במדבר ודקאמר התם לא הוו צריכי וכו' שהיו מסתפקין ממן שבכליהם להאי מ"ד דחדש לא נאסר להן עד לאחר י"ד שנה לאו דוקא להאי מ"ד שנאמר כן אלא אף לאידך מ"ד נוכל לומר כך אלא משום דהקשה התם דלהאי מ"ד ניכול לאלתר משני דלדידיה ע"כ דאתינן להך תירוצא דלא הוו צריכי וכו' אבל לפי האמת לכ"ע איכא למימר כן. סוף דבר דהיאך שתאמר בזה אין כאן הוכחה לדינא בענין אם חדש נוהג בשל נכרים או לא ולא אמרו כך אלא לדעת ר' יוסי בהירושלמי אבל לדעת ר' יונה ולדעת הש"ס דילן דאזלא בכל מילי כדעת ר' יונה דהירושלמי אין חדש נוהג בשל נכרים ואין אנו צריכין להאריך יותר כי נלמד דבר מדבר ממה שנתבאר הכל לעיל וזהו טעם הרמב"ם ז"ל על הנכון וקו האמת וזה שעלה במצודתי בענין פסק דחדש אחר שנתבאר לנו במילתא ברירא מהני תרתי סוגיות דהאי ש"ס ומסוגית הש"ס דילן בס"ד: