מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ו:א:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 6:1:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 6:1:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. נתבאר מזה לעיל ד"ה מה עבד לה ר' יוחנן וכו' דמכאן קשה על פי' הב' בתוס' דף ל"ט ע"א ד"ה בצר ליה שיעורא שפירשו בשם ה"ר יוסף דהאי עובדא דלעיל הכא בזית שלם מיירי דהוי בריה ועובדא דר' יוחנן דהתם בזית מליח הוא דמסתמא הוסר הגרעין ותו לאו בריה הוא ובהכי רוצה לתרץ מה דלא משני התם משום בריה כדמשני הכא ע"ש והא הכא קאמר ר' יוחנן גופיה זית כבוש וכו' וא"כ במילתיה קמייתא קאי לענין ברכתו ובין בתחלה ובין בסוף וכהאי כללא דכל שתחלתו בפה"ע סופו ברכה מעיו שלש והרי היינו כבוש והיינו מליח ומן הסתם הוסר הגרעין כדכתבו התוס' וכן הרשב"א והרא"ש ז"ל ואפ"ה נשארה ברכה הראויה לו מעיקרא וכן ראיתי באיטלייא דכל הזיתים הכבושים הבאים מברבריא ומטורקיא הוסרו הגרעינין מהם כשמולחין אותם לכבשן ולא כאלו הבאים מאיספנייא וממקומות אחרים אלא ודאי העיקר בזה כפי' הא' דהתוס' שם דלעולם ענב א' ופרידה א' בריה מיקרי כל שלא נחסר מגוף הפרי והגרעין לא נחשב דלאו בר אכילה הוא והא דלא משני התם נמי דטעמא משום בריה הוא כבר תירצתי לעיל שם והסוגי' דהכא ודהתם לא פליגא לדינא כלל כמבואר שם בס"ד וכן בדינא דשלקות דהסוגיא דהכא אזלא כהאי דהתם למסקנא כהאי דרב חסדא כמו שהכריעו רוב הפוסקים בענין היכא דאישתני לעילוייא וכו' מלבד בענין השקלא והטריא דהכא בהאי דר' חייא בר ווא ור' בנימין בר יפת דפליגי אליבא דר' יוחנן נשתנית הסוגיא דהכא במקצת דהתם מותיב רב נחמן בר יצחק על הא דר"ז ור' חייא בר אבא מהמתני' דפ' כל שעה ולסיועי לר' בנימין בר יפת ודחי לה דשאני התם דבעינן טעם מרור וליכא והכא דחי לה נמי להאי סייעתא לר' בנימין בר יפת ועיקר הדחייה מהאי דתורמוסא דמברכין רבנן עלייהו בפה"א וכעין האי דר' זירא דהתם מהתורמוס אלא דהכא מוסיף הוא להאי סייעתא וכלומר דאפי' תימר לחלק ולומר דשאני תורמוס מהאי מתני' דפסחים שאמרה תורה מרורין והיינו דאף דתימר לסברא דידך דלעולם שלקות לאו במילתייהו קיימי ומהאי מתני' ליכא למיפשט מידי דבלאו הכי אין ראיה מהתם ומשום דבעינן טעם מרור וליכא ואדרבא דלפי הס"ד דידך בעית למימר דכד אתינן להאי טעמא משום דטעם מרור בעינן א"כ השתא נמי מהאי תורמוסא ליכא ראיה לר' חייא בר ווא משום דמר הוא מאד ואינו נשתנה מחמת שילוקו כדפרישית בפנים וכהאי דאמרינן בפ' אין צדין דף כ"ה ע"ב אפי' כתורמוס הזה ששולקין אותו שבע פעמים וכו' ועלה אמינא לך דתורמוסין נמי כיון ששלקן הרבה בטלה מרירתן ואפ"ה מברכין עלייהו בפה"א ש"מ דשלקו' לעולם במלתייהו קיימי והשתא ראיה מוכרחת היא מהאי דתורמוסא. זהו תוכן כוונת הסוגיא ולדינא כבר נתבאר:
ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכול חי וכו' הרשב"א ז"ל בחידושיו אחר שהביא להא דלעיל ומהאי דתורמוסא לא הביא כלום כתב שם לפלפל בהא דהתם דקאמר רב נחמן בר יצחק קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפת והקשה על זה ולמה להו למיעבד פלוגתא ולשוויה לעולא למשתבש ולמדחייה להא דרב חסדא דאמר כל שתחלתו שהכל וכו' ולפיכך מסתבר לי דרב נחמן בר יצחק בלחוד הוא דס"ל דפליגי ותלי ליה לעולא בשיבושא אבל ר' זירא דתהי בה ה"ק היכי אפשר דעולא שביק סהדותיה ושמעתתיה דר' חייא בר אבא ונקיט דר' בנימין בר יפת אלא ודאי לא פליגי דר' חייא בשנשתנה לעילויא כתורמוסא וכזית כבוש מיירי ואי נמי דלא נשתנה לגריעותא וככולהו שלקות ודר' בנימין בר יפת בדאשתני לגריעותא כתומי וכרתי ובירושלמי איכא מאן דאמר הכין גבי הא דר' חייא ור' בנימין בר יפת דגריס התם א"ר יוסי בר' בון ולא פליגין וכו' ונראה דטעות יש בירושלמי בגי' זו והכין הוא צ"ל זית על ידי שאין דרכו לאכול חי אע"פ שכבוש בעינו הוא וכסבריה דרב חסדא ממש עכ"ל ולמאי דפירשתי בפנים כמדומה שאין צריך לשבש הגי' כלל וע"י שדרכו לאכול חי דקאמר היינו לאפוקי מבושל הוא אלא שאוכלין אותו ע"י כבישה וכלפי דקאמר בירק כיון ששלקו נשתנה קאמר גבי זית שאין דרכו לשלקו אלא לאכלו כבוש וא"כ אפי' הוא כבוש כמו בעינו הוא וכלומר שעיקר דרך אכילתו כך הוא לעילויא כתורמוסא וכזית כבוש מיירי ואי נמי דלא נשתנה לגריעותא וככולהו שלקות ודר' בנימין בר יפת בדאשתני לגריעותא כתומי וכרתי ובירושלמי איכא מאן דאמר הכין גבי הא דר' חייא ור' בנימין בר יפת דגריס התם א"ר יוסי בר' בון ולא פליגין וכו' ונראה דטעות יש בירושלמי בגי' זו והכין הוא צ"ל זית על ידי שאין דרכו לאכול חי אע"פ שכבוש בעינו הוא וכסבריה דרב חסדא ממש עכ"ל ולמאי דפירשתי בפנים כמדומה שאין צריך לשבש הגי' כלל וע"י שדרכו לאכול חי דקאמר היינו לאפוקי מבושל הוא אלא שאוכלין אותו ע"י כבישה וכלפי דקאמר בירק כיון ששלקו נשתנה קאמר גבי זית שאין דרכו לשלקו אלא לאכלו כבוש וא"כ אפי' הוא כבוש כמו בעינו הוא וכלומר שעיקר דרך אכילתו כך הוא והיינו הך לענין הכוונה וכדרב חסדא. נשלמא ענינא דשלקות ודזית. בעזרת האל העוזר ומושיע לכל החוסים בו בכל זמן ועת: