מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות א:א:לא

אתיא דרבן גמליאל כר"ש. מכאן ראיה נכונה לפסק הרי"ף ז"ל דפסק בהני תרי לישני דרשב"י בגמרין דף ח' ע"ב פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר וכו' ואידך דרשב"י משמיה דר"ע פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחת קודם שתנץ החמה וכו' ולכאורה הני כתרתין דסתרי אהדדי דלברייתא קמייתא משיעלה עמוד השחר אינו יוצא י"ח בק"ש של ערבית דהוי כיום ולברייתא בתרייתא יוצא בשל ערבית אף לאחר שעלה עמוד השחר עד שתנץ החמה דהוי כלילה וזו קושית בעל המאור ז"ל דהיכי מזכי שטרא לבי תרי וכבר תירץ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וכן שאר גדולי המפרשים ז"ל דזה כבר תירץ הרי"ף בדבריו דלא פלגי הני לישני אהדדי ותרווייהו הלכתא נינהו וזה הוא מה שיש הפרש ביניהם דלברייתא בתרייתא כיון שעלה עמוד השחר אינו פוטר לשל ערבית אלא דוקא אנוס כגון שכור או חולה אבל במזיד ובפשיעה לא כדשמעינן מהא דקאמר התם לקמן בהני זוגא דרבנן דאשתכור וכו' ולברייתא קמייתא דדוקא קודם שעלה עמוד השחר פוטר הוא את של ערבית היינו אפי' אם איחר במזיד והלכך אחר שעלה עמוד השחר אינו יוצא בשל ערבית הואיל ועבר במזיד ולא קרא ק"ש וכך הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ק"ש. וסייעתא לזה דקאמר הכא אתיא דר"ג כר"ש דתני בשם ר"ש וכו' והיינו ברייתא קמייתא דאלמא דבמזיד איירי כההיא דבניו של ר"ג שבאו מבית המשתה ולא קראו את שמע ואמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות הא אם עלה שוב אין אתם יוצאים י"ח בשל ערבית. ומיהו בהא דפסקינן נמי כרשב"י בשל שחרית דאם קרא אחר שיעלה עמוד השחר יצא וכגון בשעת הדחק שהיה משכים לדרך וכיוצא בזה כמ"ש הרי"ף והרמב"ם דאפי' לכתחילה והכא בעיא דלא אפשיטא היא אליבא דר"ג אם מודה הוא לרשב"י בזה דהא אמרינן הקורא עם אנשי המשמר לא יצא. ולא ראיתי להראשונים שהביאו לבעיא דהכא כ"א מעצמן דקדקו מהא דאנשי המשמר כמו שהזכיר בעל המאור ז"ל והרשב"א ז"ל תירץ דהתם שלא בשעת הדחק איירי וכן הביא הכ"מ בשם ה"ר מנוח ז"ל ואנשי משמר גופייהו שאני שהיו טרודים בקרבנות והוי כשעת הדחק וא"כ אפשר לומר דהיינו הוא דמספקא ליה הכא אם נפרש להא דקאמר הקורא עם אנשי המשמר וכו' היינו דוקא במי שקורא שלא בשעת הדחק אלא מדעת והכריעו להקל כרשב"י אף דשל שחרית אם הוא בשעת הדחק: