מרחשת חלק ב תצד

דמים שבכד אין נהנין משום הזמנה מילתא היא לשיטתו וא"ש: ד) ועוד י"ל הא דמים שבכד דלא נהנין גם לר"ל אף דס"ל דהמגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו ולדידיה אין חצר להקדש והוא ע"פ מש"כ בתוס' ביצה (ל"ט ב') ד"ה הכא דאף למ"ד המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו מ"מ בממלא מים מבור הוי שפיר קנה מי שנתמלאו לו משום דלא הוי חב לאחרים דהא איכא הרבה מים שיכולים אחרים למלאות, ולפ"ז א"ש דבמים שבכד שהי' ממלא מים ממי השלח שפיר קנה הקדש בכליו אף לר"ל משום דלא הוי חב לאחרים משום דהרבה מים יש לאחרים למלאות ושפיר הדר זכה חצר וכלי להקדש וע"כ לא נהנין משא"כ בעלמא כמו בעצים וכה"ג דהוי חב לאחרים לא זכה הקדש כלל לר"ל, ויעוי' במעילה (י"ב ב') הזבל ופרש שבחצר לא נהנין ולא מועלין ויעוי' רש"י הזבל הפרש של קדשים שהוא בחצר של הקדש ה"ה בכ"מ אלא דדרכו להיות בחצר של הקדש יעו"ש ולכאורה לפ"ז גם באינו זבל של קדשים ג"כ לא נהנין כיון דחצר הקדש זוכה ובאמת מוכח הסוגיא דמיירי בזבל של קדשים יעו"ש דמקשה אדם *), וצ"ל דהרבותא היא אף בזבל ופרש קדשים ג"כ אין מועלין משום דלא הוי גופיה יעו"ש

ח) ויעויין ע"ז (מ"ב ב') דשם הסוגיא בהיפך מסוגית הגמ' במעילה דמייתי אדרבה ראי' מהא דלא מועלין דמיירי בעצים דעלמא ואתי ליה שפיר הא דאין נהנין מדרבנן והיינו משים דהדייקא לפי סוגית הגמ' שם לדעת רי"ו ואתי שפיר הא דלא נהנין משום דהקדש זוכה ומאי דאמר מדרבנן היינו כיון דלית בה רק משום ממון הקדש ולא משום לתא דמעילה א"כ הא דאין נהנין אפי' לא חסר מידי להקדש הוא מדרבנן, כמו בכל מידי דהוי הקדש ואין בו מעילה דאמרינן דלא נהנין מדרבנן כמו בקדשי עכו"ם וכדומה כמו דאיתא בתמורה (ג' א') יעו"ש בתוס' ד"ה לא נהנין וא"ש ג"כ דברי הרמב"ם שפסק דלא נהנין בהביא עצים מעלמא אף דלפי סוגית הגמ' במעילה בעצים בעלמא ליכא גם איסור מדרבנן, ואף אם נאמר שהסוגיות חלוקות וסוגיא דע"ז ס"ל דלא נהנין מ"מ תקשי אמאי פסק כסוגית הגמ' דע"ז כיון דכ"ז דרבנן הוי ליה ספד"ר ולקולא יעו"ש בכ"מ שעמד על הרמב"ם פ"ה מה' מעילה ה"ז והניח בתימה, ולא זכר שבע"ז אמרינן דלא נהנין מדרבנן אבל מ"מ יקשה כנ"ל, ולפי האמור אין הסוגיות סותרות כלל והר"מ דפ' כרי"ו שפיר פסק דלא נהנין מדרבנן אף בעצים דעלמא משום דחצר זוכה

ידידו דוש"ת חנוך העניך אייגעש ואפשר דקושית הגמ' היא דלר"ל אין חצר להקדש ע"כ צ"ל דמיירי בשל קדשים א"כ מוכח דאף בשל קדשים אין מועלין בו, אבל באמת לדידן דקיי"ל כרי"ו אפשר לפרש הא דזבל ופרש שבחצר היינו דעלמא אלא כיון דהוי בחצר הקדש זוכה בו ע"כ לא נהנין, ובזה אפשר לפרש דלפ"מ דס"ד דמיירי בקדשים הא דנקט בחצר של הקדש משום דקימ"ל סתם גללים אפקורי מפקיר להו וא"כ הוי יאוש גזבר, ור"ל וכן רב דמקשה עליו ס"ל בחולין (קל"ט א') דיאוש גזבר מפקיע קדושת בדה"ב וא"כ בדווקא נקט בחצר דאז לא הוי יאוש משום דהוי ברשות הקדש אבל הזבל והפרש דבעלמא של קדשים הא הוי יאוש גזבר ומפקיע ליה קדושתיה והי' מותר ליהנות בו לר"ל וכן לרב כמו בתרנגולת שם בחולין, אבל לדידן דקימ"ל כרי"ו שם דלא מהני יאוש גזבר באמת גם הזבל והפרש דשל קדשים גם בכל מקום לא נהנין, והא דנקט שבחצר, היינו דלדידן דקימ"ל כרי"ו יתפרש כפשוטו הא דזבל ופרש בשל חולין אלא שהחצר של הקדש זוכה בו לרי"ו, וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל שהביא הא דזבל ופרש אחר דין דשובך ונתמלא יונים וכתב וכן זבל ופרש שבחצר הקדש דמשמע דמיירי דומיא דשובך ונתמלא יונים אף בשל חולין וזה סותר הגמ' דילן דמפרש דמיירי בזבל ופרש של קדשים, ולפי האמור ניחא דלדידן דקימ"ל כרי"ו מפרש כפשוטו משום קנין חצר של הקדש ומיירי בחולין וקושית הגמ' אינו אלא אליבא דר"ל דלית ליה חצר בהקדש וע"כ בזבל ופרש של קדשים והא דנקט בחצר משום דאל"ה פקע קדושתיה וכנ"ל והבן: