מרבה לספר על הגדה של פסח, רחצה ב

קודם נטי על מי מנוחות ינהלני. כדכתיב באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. ופרשי כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחניהו ומי הבאר נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט. וזהו על מי מנוחות ינהלני:לה נר' די"ל מזמור (כ"ג) ה' רועי לא אחסר כמ"ש המ"א בסי' קס"ו בש' של"ה אפי' מי שאינו אומרו בכל השנה. אפ"ה יש לאומרו בליל פסח דהא חד תנא בפסחים דף קי"ח ע"א דס"ל דצריך לאומרו על כוס רביעי וא"כ בזה יוצא לכ"ע: ה' רועי לא אחסר כלו' במידת רחמים הוא רועי אותי בעוה"ז ואפ"ה לא אחסר כעובדא דר' חנינא בן דוסא שאמרו לו כולי עלמא אכלי אפתורא דהבא ע"ש או דנא' דרשי כ' דוד אמ' מזמו' זה ביער חרת והי' מזמר שלא חסר לו כלום כמו שעשה לישראל במדבר שהי' מרעה אותן כצאן והוריד להם מן מידי יום ביומו עומר לכולכולת והממעיט לא החסיר להטריף לחם חוקו: בנאות דשא ירביצני. כדאי' במ"י כשהיו ישראל במדבר הי' הבאר מעלה עשבים ובשמים והיו מנענעין בהן והיו ריחן נודף מסוף עולם עד סופו וכן הי' לדוד המלך: על מי מנוחות ינהלני. כדכתיב באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. ופרשי כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחניהו ומי הבאר נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט. וזהו על מי מנוחות ינהלני: נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. אמר על דור מדבר שנעשו בנים שובבים במעשה עגל. אפ"ה הניחם במעגלי צדק למען שמו כתפילת משה. או דנאמר נפשי ישובב דוד אמר על נפשו שחשקה בתורה ואמר מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי. וכן אמר שלמה משלי (ה' י"ט) באהבתה אשגה תמיד כמו בנים שובבים מדרכי עוה"ז ובעבור זה ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך וכו' כי אתה עמדי וכו' הא דאמ' עד עכשיו לשון נסתר. ושוב אמר לשון נוכח. ואח"כ חוזר ואמר לשון נסתר ועוד לשון כי אתה עמדי. ותו יש לחקור על דברי המתניתין בברכות דף ס"ג הלל כשהי' שומע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי וכתיב משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. היאך הצדיק ועניו כהלל יתפאר עצמו שאין זה בתוך ביתו. ואמרתי דרך פשוט. כי העיקר הפחד והמורא כשתבא לאדם צרה אז נכנס המורך בלבבו. אמנ' אם יודע שהצרה הבאה לו היא הצלחתו ולטובתו ומסלק הנזק הגדול הראוי לבא עליו. אזי משמח הוא בצרתו ומקבלה באהבה ובנחת כדמיון הרופא החותך במכה להעלו' ארוכה לבשרו. וחוב' הלבבו' המשילו לאם המלפף את בנה הקטן הנחמ' ליישר האברי' והתינוק בוכה וסובר שנעשה לו להכעיס. אבל האמת כי נכמרו רחמי האם ועשתה זאת כדי ליישר האבריו. אפס התינוק אין לו שכל להבין את זאת. ואם נחסר שכל הילד נגד הוריו. מכל שכן שנחסר שכל בשר ודם נגד הקב"ה כי הוא יודע התועלת שבאה לאדם מצרה שנשלח אליו. ובהעלות האדם זאת על לבו שהקב"ה תמיד השגחתו על בני אדם ומרחם על בריותיו בוודאי לא יפחד ולא יצער בצרה הבאה. וזה שאמר ירמי' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו. וכך הי' דרך צדיקים הראשונים כמו נחום איש גם זו לטובה. וכן ר"ע דאמ' כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ששמו כל בטחונם בה'. ואף כן הי' מנהיג הלל בתוך ביתו ולמדם שלא יצערו עצמם אם יבא להם סיבה רעה. כי יחשבו שהוא הכל לטובה ולא יצעקו כלל אם יגיע או יארע להם דבר מה. ולזה אמר הלל בטוח אני שאינו בביתי כי בני בית מקבלים הכל באהבה וחיבה. שבטוחים בלבם בשם יתעלה שיהי' הכל לטובה כדכתיב משמועה רעה לא יירא נכון באשר שבטוח בה' והראי' שעיני ה' אל הצדיקים הוא בהבנת שאנו מתפללים ואומרי' להקב"ה לשון נוכח. כי אין זה לשון כבוד לשרים ומלך מכ"ש למלך מ"ה הקב"ה. יען אמיר' אתה מתחלק לשני פנים אחד מצד גדול לשפל. ואחד מצד דבקות אהבה שתמיד שרוי' בלבו כמו הבנים לאבותם. והוא מעין רחמי האבות אל הבנים שהוא כגוף אחד כי גדלו מנעוריו. וזהו נמי באשר שהקב"ה גידל האבות מנעוריו. כי אתה גוחי מבטן אמו וחסד אל כל היום לכך שייך לגבי הקב"ה מצד השגחתו תמיד לשון אתה. נמצא מלשון שאומרים אתה מוכיח רחמנותו והשגחה פרטיות על בני אדם. ואם ישים זא' על לבו. בוודאי לא יחסר בטחונו. וידוע דלשון מורא. הוא על צער המגיע לאדם להבא. ולשון צער נופל על צרה של עבר. וכן דוד המלך ע"ה בטחונו הי' תמיד בה' שהוא עמו ואמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע שיש לי לירא ממנו. כי אתה עמדי כי ממילת אתה מוכח עמדי שתמיד אני אומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. שבתך בשמים ממעל ומי יאמר לך מה תפעל. ומשענתך השגחה פרטיות שלך המה ינחמוני שבוודאי צרה לטובתי היא: ואגב אכתוב מה שמצאתי בפי' הפסוק בשם המקובל האלקי הרב ר' שמשון הי"ד מאסטרופליא. עפ"י מה דאית' בפליאה תתן חדרים יש בגיהנם כמנין תכל"ת ובאלו חדרים צריך לילך אפי' צדיק גמור לתקן ולהעלות נשמת רשעים תקף חדרים אינם מתוקפא דדינא. ר"ע חדרים הנשארים כשמם כן הם ובקל ניזוק ההולך לשם. ואז הולך עמו מלאך ושמו יהושע ובידו נר שעוה וכותב על מצחו השם הנקרא אתה ואז ניצול מכל ר"ע וזה סוד הפסו' גי"א צלמו"ת גמט' תק"ף גם כי לילך בגי"א צלמו"ת לא אירא ר"ע. מאותן חדרים רע. כי אתה עמדי שכתוב על מצח הצדיק. ומי כתבו ומפרש ע "מדי ש "בתך ו "משענתך ה "מה ר"ת שעוה . ולמפרע ר"ת דהיינו ע מדי ש בתך ו משענתך ה מה י נחמוני ר"ת יהושע והענין פלא עכ"ד ונלע"ד דמש"ה הציצית תכלת להשים זאת על תתן חדרים של גיהנם ועליו אמר שלמה רע רע יאמר הקונה ר"ל הצדיק הקונה נשמת רשעים מגיהנם ואוזל לו כלומר המלאך המוליכו אז יתהלל וזש"ה כי אתה תאיר נרי ואין לי עסק בנסתרות: תערוך לפני שולחן נגד צוררי קאי על המן שהי' עולה ומתגבר עד שכל מלכי מזרח ומעריב ראו אותו כדאי' ביומא כר' י"כ. דשנת בשמן ראשי זהו ראש לכל ישראל אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה. כוסי רויה זהו צנצנת המן שעומד לדור דורי' ולא נימס מחום השמש. או די"ל תערוך לפני שולחן כמו שאמר שמואל (א' י"ו י"א) לישי שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה. ואז משח את דוד נגד צוררי הן דואג ואחיתופל דשנת בשמן ראשי שנשמח בקרן ולשון דשן כי לא יכלה זרע דוד לעול' כאלו הוא רטוב ושמן בכל עת ואף גם זא' לעתי' יברך דוד על הכו' שמחזי' רוי"ה לוגין וזהו כוסי רוי' כדאי' בפ' י"כ: אך טוב וחסד ירדפוני. אמר דוד אעפ"י שאני בורח מפני שאול ומפני אבשלום הכל הוא לטבו ובחסד רדיפה זו אפי' כל ימי בנעורתי מפני שאול. ובזקנותי מפני אבשלום א"כ כל ימי חייו היו ממש ברדיפה אפ"ה הי' זה בחסד אל כל היום כי מכח זה זכה לברית דוד שכרת הקב"ה עם דוד וזרעו שלא יכבה נרו לעולם ויהי' שבתי בבית ה' לאורך ימים (ר"ת יל"י וס"ת הכ"ס והם שני שמות משם ע"ב והבן):