מרבה לספר על הגדה של פסח, מוציא מצה ב

בשעת הברכה יקח השני שלימות והפרוסה ביניהם כדי שיהי' לחם משנה ובפרט בשבת ויגביהם בשעת ברכה. ולאחר הברכה יחתוך מעט ויניחנו קצת מחובר ומברך על הפרוסה על אכילת מצה ויאכל משניהם יחד (ועיין ט"ז סי' תע"ה סק"א) ונ"ל דצריך נמי להרשים בסכין כמו בכל שבתות השנה: אך תמי' מלתי' דמכל הפוסקים מוכח דמברך תחילה המוציא ואח"כ על אכילת מצה ואמאי הא קיי"ל בשלה"י סוכה. דמברך סוכה ואח"כ זמן דחיובא דיומא עדיף מתדיר. ובאמת לקמן סי' תרמ"ג דעת מהר"ם דאף בשאר ימי' מברך על הסוכה קודם ברכת המוציאו כ"כ המחבר שם עפ"י הדין ולמה לא מסיק כן מהר"ם כאן. והרא"ש שם חולק על מהר"ם ונוהגין כדבריו לברך מוציא קודם סוכה. והט"ז שם סק"ד הקשה הא חיובא דיומא עדיף. ודחק לחלק דבברכת הנהנין היא קודמת לכל הברכות. ומעלת חובת היום לא מהני אלא אם שניהם ברכת המצו'. יען באלי' רבה התמיה עליו דא"כ מה פריך על רב מהא דמברך על היין. ואח"כ מברך על היום הא יין הוי ברכת הנהנין. וח"ו דנעלם זה מעיני ט"ז. דהא אי' בהדי' ברא שהשנה דף כ"ט דברכת הלחם דמצה וברכת היין דקידוש נקראו ברכת המצוו' דאע"ג דיצא מוציא. ומיהו י"ל דאע"ג דהן ברכת המצות אפ"ה נקראו נמי ברכת הנהנין וכ"כ תוס' בברכות דף ל"ט ע"ב ד"ה הכל מודים וכו' דהא הוי ברכת הנהנין וכו' דהא הוי ברכת הנהנין וכו' ובאמת קשה לי יותר על החילוק שמחלק הט"ז. דא"כ ה"ל לבית הלל לומר דמברך על היין קודם קידוש היום משום דברכת היין הוא ברכת הנהנין ומצות וקודם לברכ' מצוה לחוד וצ"ע. והלחץ זו הדחק דהיינו טעמי' דמברך גבי מצה תחילה המוציא משום דמברך על השלימה מוציא. ועל הפרוסה אכילת מצה דלחם עני כתיב. והואיל שאין מעבירין על המצות לכך מברך תחילה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה. אבל אין לומ' הואיל דהן שני מיני אכילה לא שייך דין [קדימה]. דא"כ מה פריך על רב מהילך מצה והילך חמץ ועיין: