מלמד התלמידים ט

בחכמה שהן בכח העליונים. ודעת הכתוב הזה שאין יתרון והשארה לאדם בכל עמלו בעולם השפל. כי אחר שכל הנעשה בממשלת השמים כלה ונפסד. גם העמל בו כלה ונפסד והוא שפתח דרך ראיית היקש מופתי. הבל הבלים אמר קהלת, רצונו לומר כל עמל האדם במעשיו השפלים הוא הבל שסביבותיו הבלים כי כן טבע החומר הזה שהוא כלה כמו שאמר וביאר אח"כ דור הולך ודור בא וכל מי שסביבותיו הבל הוא בעצמו ג"כ הבל. וזה ידוע ומושכל ראשון. והוא ששנה ואמר: הבל הבלים הראשון הוא במקום ההקדמה הקטנה מן ההיקש והשני במקום ההקדמה הגדולה ומשתיהן תצא התולדה. והוא שאין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש והוא המבוקש. וזאת הראיה שהיא מופתית גדולה אצל החכמים ולפיכך הקדימה, ואח"כ אמר הכל הבל להראות ולפרסם ראית החפוש ד"ל כי בחפשו כל פרטי מעשי בני האדם אחד אחד והעמל בם נמצא הבל ונראה לכל שהכל הבל

ומשתי הראיות נדע שאין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ואמרו בנתים "אמר קהלת" הוא לרמוז שהוא דרך ההיקש הנקהל משתי ההקדמות כי כן יקרא בלשון יון. והחכם שהחברתי עמו אמר כי הבל הבלים הראשון בא לרמוז על החומר הראשון שקבל ד' צורות בדרך ההויה וההפסד כאלו הוא הנהר היוצא מעדן בפועל והיה לארבעה ראשים, כי כל אחד מהן הוא ראש לפי איכותיו וזה בטרם נעשו המורכבות בששת ימים. ולפיכך הפסיק בדבור: "אמר קהלת" ואח"כ דבר על המורכבות ואמר הבל הבלים שהרי גם הם הוים נפסדים. ולכלול ההרכבה האחרונה שנבראה בששי באחרית הכל אמר הכל הבל שהרי גם הוה על דרך הראשונה והוא מה שסמך לו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש

והחכם הגדול חתני נ"ע פירש בו ענין אחר כמו שנמצא בספרו שפירש בו קהלת. ולפי שצריך לכל מבקש השם וסודותיו להתבונן בפירוש ההוא ובשאר חבוריו אקצר בחבורי זה מהזכיר פירושיו כ' שם ימצא המבקש ואולי אחטיא כוונתו בלשוני

ואשוב לענין כוונתי ואומר כי כדי לאמת ראיית החפוש לפי פירושנו חבר הספר ממלת אני קהלת עד הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל, וכדי לאמת המופת הקודם כתב מדור הולך וגו' עד אני קהלת וגו' כי בו התאמתה ההקדמה הראשונה הקטנה והוא שכל סבות העולם העמל הבל. והפסוק האחרון לא שנה בו הבל הבלים לפי שקצר בו ההקדמה כאלו אמר כל עמל האדם הבל שהרי יצא מהבלים. ונמצאו שני פסוקים אלה נאמרים על דרך שאמר ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש. ויתרון לפי דעתי בפסוקים אלה בא במקום שארית, כמו שבא מזה הענין ואף אם במשקל אחר במקום אחר: "מיתר השמן" "יתר הגזם" ורצה לומר כי כל המעשים והעמל בם תחת השמש שהוא בעולם הכלה הבל בלא השארות ואחר שהודיע שהעמל בדברים הבלים אין לאדם בעמלו יתרון, מכלל לאו אתה שומע הן, והוא שהעמל בדברים הקיימים יש לו יתרון והוא העמל בדברים שלמעלה מן השמש. בההשחדלות השגת אמתיות בבחינת המציאות