מלמד התלמידים שנב

והרב רבינו פירש המאמר ההוא כרצונו ולא ירדתי לסוף דעתו איך הבדיל השלש פעולות ההן בשלש כתות שהזכיר ושם היה ראוי לצרף הענין שצרף במאמר אם אין דעת אין בינה. ואפשר שרוצה בו שאם אין דעת במושכלות הראשונות שחנן השם בהם את האדם מבלי למוד לא היה מציאות לבינה היא הקנויה המגעת בלמוד כמו שנודע שכל החכמות המופתיות נודעות בכח המושכלות הראשונות הנלקחות למופת ולולי זה לא היה מופת נמצא. ואמרו אם אין בינה אין דעת רוצה בו לולי השגת הבינה הקנויה אין שלמות לדעת שלא תשלם חכמה במושכלות הראשונות בלבד וזה בא אחר שאמר שהתכלית האחרונה היא החכמה ועל החכמה המופתית הוא דבר. ולפיכך בא להודיע דרכי החכמה שהם בדעת החנונה ובלימוד. ולפי שזה היא התכלית האחרונה הקדימו זה בבקשת הדעת בתפלה ואמרו אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה ויחסו החנינה אל הדעת והלמוד אל הבינה כי הבינה קנויה בלימוד כמו שאמר ובכל קנינך קנה בינה כמו שקדם בפרשת נשא. ומה שהוסיפו בברכה ההיא השכל אפשר שרצו לחזק ולהחליף הכח המשכיל עד שיבא בפעל ובו רמז והערה למאמר הפילוסופים בשכל ובמשכיל ובמושכל וחתמו הברכה בדעת לפי שהיא מתת אלהים מאין עזר אנושי והוא הסבה לכל חכמה וידיעה

זה אצלי הרצון באמרם אם אין דעת אין בינה. וזה גם כן בא לשלש תועלות האחת כדי שיסמוך האדם במושכלות ראשונות ואע"פ שאינם נודעים במופת. והשנית שלא ידחה האדם דרך המופת כדרך שהיו דוחין אותו קצת הראשונים עד שהיו אומרין קצתם שאין דבר נודע בדרך מופת כמו שנזכר בפרשת נשא וזה הדעת מרחיק החכמה וגורע מעלתה ולפיכך בא התנא לדחות אותו. השלישית שישתדל האדם להבין דבר מתוך דבר כל מה שאפשר ולא יספיק לו במושכלות ראשונות

ואחר כן אמר אם אין קמח אין תורה רוצה בו כי לולי מציאות המזון האנושי הבינוני והוא הקמח ואשר הוא ממינו לא היה מציאות לתורה כי כפי הכנת המאכל האנושי יזך שכל האדם ללמוד התורה ולדעת. ואמר אם אין תורה רוצה בו כי לולי הכונה הראשונה באדם על התורה והנמשך אליה לא היה לו מזון נבחר ממזון שאר בעלי חיים והיה נמשל לבהמות הלא תראה שהכפריים האוכלים השעורים והמאכלים הגסים יתרונם מעט על הבהמות וקשה הוא מאד עליהם להבין מושכל אבל המלכים שמאכלם נבחר דעתם רחבה על הרוב עד שנאמר עליהם לב מלכים אין חקר. ומקבלי התורה נתן להם את המן לרב צרכם למזון טוב ונבחר והכונה במאמר הזה לשלש תועלות. האחת שישתדל האדם להשיג המזון הראוי לו ולפיכך צריך האדם שילמד אומנות שיחי' בה. השנית שיקח מזונו על הדרך השוה לא שיענה נפשו ולא שירגילה במותרות ואע"פ שלא באה מצוה בביאור על זה כי זה מפסיד הלמוד וזה יוצא ממאמרו אם אין קמח אין תורה. והתועלת השלישית שהמנהיג