מלמד התלמידים שמב

עליהם הלא תדעו הלא תשמעו וכמבאר הלא תשמעו אמר הלא הוגד מראש לכם והיא הקבלה אמיתית שבאה בדרך הגדה בלא ראיה ומופת וכמבאר הלא תדעו אמר הלא הבינותם מוסדות הארץ. איפשר שמוסדות הארץ הם המוכנים לפי שהסולם מוצב ארצה ובו יעלה העולה. אבל הקרוב אצלי שמוסדות הארץ כנוי לחכמים כמו שבא והאיתנים מוסדי ארץ ואחר זה באר הידיעה הזאת שהאל הוא אחד והוא שאמר היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים הנוטה כדוק שמים וימחתחם כאהל לשבת. וכבר ביאר זה הרב המורה ואמר כי רצונו בו המתמיד הקיים על סיבוב הארץ וחללתה ר"ל שכל ההוים בארץ אין להם קיום על הצורה אחת אבל כחגבים המדלגים הם מדלגים מצורה לצורה לפי שהם הוים ונפסדים וחוזרים חלילה והשם לבדו מתמיד קיים אבל השמים ואם הם מתמידים קיימים אין מציאותם וקיומם מעצמם כי השם נטה אותם וימתחם כאהל לשבת בתוכם יושבי הארץ. או רצה במלת לשבת להיותם עומדים קיימים. סוף דבר הפסוק הזה הזכיר כוחות השמים והארץ להיותם מורים על מציאות השם המחוייבת ושהוא אחד לא גוף ולא כח בגוף מאין דמות לו כמו שיורו בבחיגתם בעלי המופת

ולהוסיף באור ולהעיר על מופתי הידיעה הזאת אמר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר והרב המורה באר בספרו כי מתנועת הגלגל ילקחו המופתים על הידיעה הנזכרת והוא שהוא מורה שיש שם מניע לא מתנועע. ואפשר שכל זה רמז באמרו היושב על חוג הארץ ורצה בחוג הארץ המקיף בארץ יושביה מתנועעים והוא מניע לא מתנועע אבל יושב כלו נח מתמיד. וכן ביאר הרב המורה כי משינוי התנועות אשר לגלגלים שאינם כפי הטבע לפי מה שיורו הכוכבים יודע החדוש במופת וזה רצה באמרו שאו מרום עיניכם וגו'. ולפי הענין הגדול הזה התקינו להפטיר בנביא זה עם הפרשה הזאת לגודל יחוסה אל פרשת שמע בשני ענינים אלה הבאים לקבל עול מלכות שמים שהכל תלוי בו שהכופר ביחוד הפשוט והוא שיאמין בשניות או בנמשך אלו מן הגשמות וממשיגי הגשמות כבר יצא מדרך האמת ולא השיג כונת התורה והוא היה סבת הגלות. וכן סעיפי הסבה הזאת הם סבה לאורך הגלות כמו שנראה מפורש בפרשה הזאת ואל זה כונו בקריאת כי תוליד בנים ביום הצום וכן כונו לקרא בפרשת ואתחנן המבארת היחוד ביאור נגלה בשבת שאחר הצום הכל להעיר האדם שיתבונן בזה הענין שהוא שורש האמונה כי בה ביאר סיבת הגלות ואריכותו וסיבת הישועה

ולפיכך כאשר בא משה רבינו לבאר התורה בסוף ימיו פתח בזה הענין ואמר עיניכם הרוחות את אשר עשה י"י בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך וגו' ואמר השמר לך ושמור נפשך מאד וגו' רצה בו שמירה המתמדת לנצח והוא שהחיים הנצחיים תלויים בזה וסוף דבריו שהדברים