מלמד התלמידים רכח

גופי התורה באו על זה. ויראת השם רוצים בו עזיבת כל דבר מפני הזהרתו הן המצות שהדעת סובלתן הן המצות שבאו דרך גזרה שלא נודעה לכל סבת קיומם כמניעת אכילת בשר חזיר וכיוצא בו ומניעת שעטנז וביאת ערוה וכיוצא בהם שהן נמנעות מצד יראת השם. וכבר באר החכם ע"ה ואמר יראת י"י שנאת רע גאה וגאון ודרך רע

ונמצא לחכמים שאמרו כי ליראה מבא גדול במצות לא תעשה כמו שיש לאהבה מבוא גדול במצות עשה על דרך שאמרו עבוד מאהבה עבוד מיראה עבוד מאהבה שאם באת לשנא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא עבוד מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט

וידוע כי הבעיטה תאמר על העובר במה שהוזהר עליו והשנאה תאמר בעזיבת הדבר האהוב ומתוך היראה תבא האהבה כמו שהיראה תבא מתוך ענוה כי כל זמן שהאדם ענו מתוך שהוא מכיר מעוט מעלתו במציאות כל שכן אצל הבורא יתב' תקל היראה עליו ותערב לו. וזה על דרך שאמרו מה שעשאתו חכמה כתר לראשה עשאתו ענוה עקב לסוליתה כדבר החכם עקב ענוה יראת י"י. ועקב יאמר על אחרית דבר כמו שיאמר על ההתחלה ראשית באמרו ראשית חכמה יראת י"י שבא בדרך פסוק זה והוא כאלו אמר תחלת חכמה יראת י"י ודעת קדושים תחלת בינה

ואמרו תחלת חכמה יראת י"י הוא כפי מה שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי התורה לחכמה כיסוד לבנין וכשם שהבנין כשהוא בלא יסוד מעט סבה מרוח או מזולתו יקעקענו כן החכמה לרוב דקות העיון בה מעט ספק ידחה האמתות לולי התורה אשר כל מחזיק בה ימלט מהמבוכה הבאה בדרך העיון. וכן המדות הטובות המושגות מצד התורה וקבלת האמונה הראויה צריכה להקדים לבינה כמו שאמרו ז"ל אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין ומי שלבו דואג בקרבו. ולפי שימי הבחרות מונעים שלמות המדות מנעו למוד החכמה העליונה שהיא הבינה מן הבחורים כמז שאמרו ז"ל אכתי לא קשאי וכבר הקדמנו כי החכמה והבינה רמז בהם על החכמות העיוניות והבינה היא האחרונה כמו שאמר קנה חכמה קנה בינה ואמר ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה וזה כלו נתבאר בפרשת נשא

ונאמר כי שם הקודש מצאנוהו על כל הנמצא עצם או מקרה יהיה העצם גוף או לא גוף כי נאמר עליו יתברך על מלאכיו ועל ההולכים בדרכיו ועל מקום מן המקומות ועל זמן מהזמנים. וזה השם נאמר במאמר הצטרפות והוא מן ההפכים כי קדש הפך חול פירוש שהקודש מצורף אל החול שהקודש לא נקרא אלא בעבור החול כמו אב שלא נקרא אב אלא בעבור הבן וזה נקרא מאמר מצורף אמר להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. והחול הוא דבר נבזה ומשולח. והקודש הוא דבר מיוחד ונכבד ונקרא האחד קדוש בהצטרפו לאחרים שהוא מיוחס להם ואם יש קדושים רבים כנגד אחרים ואחד מהם קדוש כנגד הנשארים מהם יקרא גם הוא קדוש כמו והיה האיש אשר יבחר י"י