מלמד התלמידים רכ

ונתדמה בדרכי השם עד שנקרא בשמו והוא שאמר והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני תחלה אמר והתקדישתם רצה בו להרגיל הגוף בקדושה בהתנהגו במדות הממוצעוח במזון בינוני ושאר הנאות בינוניות ובקבוץ מזון בינוני ופיזורו בינוני בנתינת מעשרות ושאר מתנות שבאה המצוה עליהן כל זה הוא דרך להתקדש בו ועליו אמר והתקדשתם ואחריו אמר והייתם קדושים רוצה בו קדושת הנפש שהיא בתורה ובחכמה והיא ג"כ ראויה לקבלה על דרך בינונית. והוא הדרך הנסתר שכון עליו החכם באמרו צדיק אוכל לשובע נפשו וגו' כי במקומות רבים קרא ללמוד חכמה אכילה והמכוון בכתוב הזה שאין ראוי לאדם שיתרשל מדרוש חכמה כדרך האומר שדרישת חכמה הוא רע לפי שהיא תוציא האדם למינות ואין זה רק דבר העצל בבקשת חכמה ועליו אמר החכם אמר עצל ארי בחוץ תוך רחובות ארצח. ועל החכמות הלימודיות אמר שהן מיגעות התלמיד העצל ומבהילות אותו ואמר ארי בחוץ ועל הטבעיות האלוהיות אמר בתוך רחובות ארצח ואע"פ שרבותינו ז"ל מנעו חכמה יונית אין ספק שלא נמנעה מכל ולא נמנעה שום חכמה רק מהנערים והבחורים שאין כח בהם לעמוד בהיכל מלך והוא שאמרו מנעו בניכם מן ההגיון המניעה היא מן הבנים בלבד לפי שאינם ראוים לה כמניעת הבשר והיין מן הקטנים ומן החולים אבל הגדולים הראוים לה מניעת החכמה מהם כמניעת בשר ויין מן האדם הבריא עם הלחם כי כן אמר על החכמה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה. והיא קוראה הפתיים שנפתו בדרך הנזכרת ואומרת להם לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ומזהרת אותם לעזוב דרך פתיותם כדי להשיג החיים הנצחיים בדרך השתכלות ועיון. והוא שאמר עזבו פתיים וחיו ואשרו בדרך בינה. רצה לומר שילחמו בלחמה וישתו יינה בדרך בינה והוא שילכו בה בדרך הבינונית ולא יסתכלו במה שאין ראוי להסתכל אבל יעלו מעט מעט ואל יהרסו פן יפרוץ בם השם ונפל מהם רב

והוא שאמר החכם בסמוך על ההולך בקצה האחד שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול שם ופי זרות נאמר על הדורש במופלא ממנו כי הוא מדבר בדברים זרים ונפלאים ממנו. וכן צריך למתקרבים אל השם בדרכי העבודה שיעבדוהו ביראה לא שימנעו מן הראוי להם כי אין ראוי למי שהוא חכם וקולו ערב שימנע לגאותו לרדת לפני התיבה פן יהיה לבוז בעיני אשתו ובעיני קרוביו שהרי דוד מפזז ומכרכר לפני הארון. וכן לא ירד מי שאינו ראוי לכך ולא יכניס עצמו למקום גדולים ואפילו במקום מצוה כמו שאמר החכם על שניהם אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. ודי הערה למכניס עצמו במקום שאינו ראוי לו בפרץ עוזא על אשר אחז בארון השם אף על פי שכונתו היתה לכבוד הארון. וכן נדב ואביהו נשרפו בהתקרבם אל השם בהקריבם אש זרה אשר לא צוה ד' ואמר עליהם הכתוב בקרבתם לפני י"י וימותו רצה בו שקרבת האדם אל השם במה שאין ראוי לו תמיתהו. וכבר באה הקבלה האמיתית שקודם לכן נעשו והתחייבו זה במה שקדם להם