מלמד התלמידים ריט

וכן היתושים הפורשים מכלי היין והזיזים שבעדשים וכיוצא בהם שאין בהם צד היתר כשהם פורשים מהם בעודם חיים ואעפ"י שהקלו בהם כפי המנהג הרע אמנם צריך להזהר בהם מאד כי מאחר שאנו מניחים לכבוד שמים הדגים הטובים והשמנים למה נאבד אמונתנו מפני המינים הפחותים שאין בהם שום הנאה בעולם אבל כעור ומאוס. סוף דבר אחר שהמצוה באה עליהם בדרך כלל אין לתמוה על אסורם ואם הוא יוצא מהדרך הנזכר שהתורה לא תביט לדברים זרים ולא תתן דבריה לשיעורים עד שתתיר המינים הקטנים שאינם דורסים כי כן לא אסרה התורה בדרך הזהרה ועונש יתרון המאכל והמשתה ואע"פ שזאת היא הכונה. וכן נראה ממה שאמרה תורה כי תאוה נפשך לאכול בשר ואמרו הם ז"ל למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאוה ודרך ארץ בלשון רבותינו הוא הנקרא מוסר בכתוב ואם הבשר ימנענו המוסר שלא יאכל אלא לתאוה כל שכן המאכלים הרעים כדגים וגבינה וקטניות שראוי שלא יתמיד אדם מזונו מהם ולא יאכל מהם אכילה גסה. וכמו כן צריך שלא ישתה יין דרך שכרות ואע"פ שלא באה מצוה בתורה לאסור השכרות בפי' אמנם רמזים רבים באו על זה בתורה בספור שכרות נח בפרשה שנכתבה תחלה על מציאות כרם. ודי הערה במה שאמרו ז"ל אל תהי להוט על היין שהרי פרשת היין כתוב בה ו"י ארבעה עשר פעמים כמו ויחל נח ויטע כרם וזה נמשך למה שאמר החכם למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין. וכמו כן נראה מספור שכרות לוט ומעונש זולל וסובא וממה שהוזהרו אהרן ובניו מפי השם בלא אמצעי שלא יהיו שתויי יין בבואם אל אהל מועד וגו' להבדיל בין הקדש ובין החול ולהורות את בני ישראל. ורבותינו ז"ל אמרו שתה רביעית יין אל יורה ואם רביעית יין מפסדת הבנת האדם עד שנמנעה ממנו ההוראה קל וחומר שחובה על האדם למנוע השכרות שמביא האדם למטה מפחיתות הבהמה ובדבר מושכל ומפורסם די מניעה לתורה במעט הערה כלכת בני אדם ערומים וכל המצות הגופיות באו דרך הערה והוא להעיר האדם על דרך ישרה שהוא דרך ארץ. והמשל בזה כי אחר שגזרה חכמת השם למנוע קצת המאכלים כדי שנקבל ההנאות על הדרך הבינונית יש לנו להתבונן במה שאסר' מהם ודקדקה לאסור הדורסים והמזיקים. וזה לשתי תועלות האחת שלא נזון מן החומר המזיק כדי שלא ישוב גופנו מעט מעט לטבע ההוא כי אין ספק כי יש מבוא גדול במזונות לתכונת הנפש. והשנית שיש לנו הערה בזה להרחיק המדה הזאת מהזיק זה את זה כי האנשים המזיקים שאר בני אדם לפי הרצון לא לפי המצוה לא די להם שיצאו ממעלת מין האדם אבל הם למטה ממדרגת הבהמות הביתות ושבו במדרגת חיות היער המזיקות וכדגים המשונים אשר בים הם שקראה אתם התורה טמאים ואמרה ולא תטמאו בהם. ולטהר נפשותנו על הדרך הנזכר צותה ואמרה להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל והודיעה אותנו כי בזה נתקדש