מלמד התלמידים ריב

ומצוה זו יצאה לנו מן הכתוב שאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה י"י לי בצאתי ממצרים. ודבר הכתוב בהווה באמרו לבנך אבל הקבלה האמתית הודיעה שאפילו כלנו חכמים שכבר ידענו דרכי השם וכלנו נבונים שמבינים אנחנו הכונה במצות כלנו זקנים וכבר שמענו והגדנו זה כמה שנים כולנו יודעים את התורה ומה שנוציא בפינו ידענוהו אע"פ כן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים בלילה הזה כמו שבא בכתוב והגדת. ובכלל חובת מצוה זו לומר טעמי פסח מצה ומרור וכל מי שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו במצות הגדה. וזה מקום הערה טובה לדרוש ולחקור טעמי המצות כמו שהעירו ז"ל על מצוה זו. ויצא להם מן התורה שהרי כתוב בה והי' כי ישאלך בנך מחר והיה כי יאמרו אליכם והגדת לבנך וגו' עד שדקדקו מכתובי התורה כי לפי זה כל אדם מבני עמנו צריך להודיע ענין זה כמו שאמרו כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' לומר לחכם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ובזמן הזה אין מפטירין אחר מצה שלא יפרח טעם מצה או טעם הפסח לפי שהטעם ההוא מזכיר טעם המצוה וסבתה ומעיר האדם עליה והוא עיקר המצוה

ויכול שומע אני שמצות הגדה זו היא מראש חדש כלומר כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש ועוד שהרי הקדים לפסוק זה ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה לפיכך בא ולמד לך ביום ההוא אי ביום ההוא יכול, מבעוד יום כלומר אחר שכתב והי' לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. וכתוב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם והיום ההוא הוא יום ארבעה עשר ונמצא שהעבודה מתחלת מבעוד יום ולפיכך תעלה על דעתך שמצות הגדה גם כן הוא מבעוד יום תלמוד לומר בעבור זה ובארו הם ז"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. וזה יצא להם מפני שהקדים לו מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות וסוף הכתוב עשה י"י לי בצאתי ממצרים. וכבר פרשו בו המפרשים מפני שאקיים זה רוצה בו כדי שאקיים המצות המזכירות הנפלאות שקרבו אותנו לעבודתו

ואפשר לומר שבעבור זה הוא כמו ולמה זה כלומר הגד לבנך למה אתה עושה פסח מצה ומרור כמו שאמר רבן גמליאל והכל עולה לענין אחד כי המכוון הוא ספור הנפלאות כמו שאמרנו להעמיד האמונה כי בגאולה ההיא הראה השם על ידי משה כי לו הממשלה בשמים ובארץ ונאמר שבתחלת נבואתו נראה לו המלאך בלבת אש מתוך הסנה והסנה הוא עץ שפל ונבזה וזה לרמוז במראה ההיא הראשונה שהשם שהוא רם על הכל ושוכן בעולם מרום וקדוש משרה שכינתו על העם שפל ושולח מלאכיו אל נביאי העם הזה כדי להחיות רוחם ולבם כמו שאמר הנביא כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים וראה הסנה בוער באש והסנה היה נשאר ואיננו אוכל לחקות לו העם