מלמד התלמידים קעז

פניו ואין לו מעשה בעצמו ובסור זה יבא זה כל הימים ולכן המשיל בו הכח המדמה. ולפי שפעולתו כפי מה שתשיג מן הדברים המורגשים ובזה בעלי הזקן והזקנים יקחו מוסר בנסיונות הימים ולהיותו גם כן סימן על הזמן החולף הולך ושוב על האדם. גם כי הוא סימן לזכרים ממין האדם שהם הכונה. ובאה המצוה שלא להשחית פאת הזקן הפך המנהג הקדום לעובדי עבודה זרה כי כשם שהראשונים היתה כונתם להעיר על עזיבת היתרונות ולפיכך היו מעבירים כל השער ההוא שהוא יתרון הטבע כן אחר שהיה דרך עובדי ע"ז הרחיקה התורה הדרך ההוא וצותה שלא להשחית הפאות שהם חמש כדי להעיר האדם בשמוש בשרשי החמש הרגשות ולא תסתלקנה לגמרי גם הסימן הטוב למין האדם ישאר ויהיה גם כן בו הערה טובה על הכח המדמה למה שראוי ממנו

וכבר התבאר כי הבגדים יבאו במשל על מדות האדם ומה טוב אמרו מדותיו בשתוף השם כי כן דרך הנביאים ושאר השלמים להעיר במשלים בשתוף השם גם כן. וכפי זה הענין היתה הכוונה להעיר על שלמות המדות שיושג בכחות הנזכרים כשיושבים יחד על הדרך הנזכר כי פי הבגדים שהוא משל לכח הכולל ההרגשות או אמור לכח המתעורר המעיר הכח הכולל ההוא יקבל מן הכח המדמה והכח המדמה יקבל השפע מהכח השכלי לא שהכח ההוא לבדו ישיג השלמות הזה שאין זה משליחותו ואין מלאך אחד עושה שני שליחות. וכן כשרצה הקב"ה ובחר בישראל שלח להם משה ואהרן הם האחים הנבחרים ואהרן הי' למשה לפה ומשה היה לו לאלהים

וההנהגה הישרה המדינית והמוסר לא נתנו למשה רק לאהרן ובו בחר השם לכפר בעד עמו במעשה הקרבן ובמשכו אותם בדבריו הטובים כמו שהתפרסם בדברי רבותינו ז"ל שאמרו הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי בטוב לבבו השלם מטוב תחבולותיו מקרב אפילו הרעים והיה מכבד אותם עד שהיו נכלמים ממנו וחוזרים למוטב

והוא אמרם אוהב את הבריות רצה בו מאחר שהיו נבראים לכך שהרי נבראו בצלם היה אוהב אותם ומקרבן לתורה כדי להמציא להם צלם בפועל. ואל זה הענין רמז באמרו זקן אהרן ומתוך הענין זה היה שוכן השם בתוך בני ישראל ואפשר שבפסוק זה רמז על שלמות האדם בעצמו במדות הטובות ועל השלימו אחרים כפי היכולת. ואם כן יהיה הפסוק הבא אחריו משל שני על ענין זה. אמנם הקרוב אצלי שהכתוב הזה הוא משל על שלמות האדם בעצמו במדותיו הטובות שהוא כשמן הטוב שלא ישיגו אחרים מהשמן הטוב ההוא רק הריח ולטוב הריח ההוא קרובים האחרים להמשך אחריו ויבא הכתוב האחר על שלמות אחרים בהוכיתו אותם ולפי שאותם האחרים אינם שוים לו במעלה שנה ענין המשל ואמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון. וידוע שהחרמון רחוק מציון וגבוה ממנו והירדן ביניהם ושם שניהם מורה על דבקות