מלמד התלמידים קעא

ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ואין הכונה שיעזב אותם עזיבת כבוד ויראה אבל שלא ימנע מדבוק בה כי כן היתה הכונה בספור האמתי בגלויו ואע"פ שברא אותם תחלה שני פרצופין דבקים זה בזה אמרו יצירך לא יציריך מצורף אל זה הרמז על הצורה ועל החמר. ושתי ברכות אלו האחרונות מפני שכל אחד מהן צריכה לחברתה חותם בהם בברוך ואינו פותח בהן בברוך ושתי ברכות הראשונות מיוחדות כל אחת ואחת לעצמה כי הראשונה כמו שאמרנו נתקנה להורות על המציאות כלו והשניה להורות על בחירת המין הזה. ואחר כן סדרו שאר הברכות על הזיוג והנשואין שהוא המכון בברכת חתנים ולפיכך האריכו המטבע ופתחו בברוך אשר יצר וסמכו לה האחרות על הדרך הנזכר ולפיכך לא פתחו בהן בברוך. ואחר כל הברכות אלו תקנו ברכה אחת כוללת כל הענינים יצירת הזוג ובריאת השמחה וזכר ירושלם כדי לברך אותה בכל יום שייתיחדו בו לשמחה בימי השמחה שהיא בסעודה. גם ביום השבת נהגו לברך כל הברכות כשילכו שם לשמח החתן מפני שהשמחה כוללת כל בני הקהל שגמלו לו חסד בכבוד השמחה שכבדו אותו בהשלימו המצוה בקיום המין הנבחר

ומפני שברכת אשר ברא מברכין אותה לבדה בכל יום מימי השמחה כשיש שם עשרה ואע"פ שאין שם פנים חדשות פותחין בה בברוך. והרב רבינו כתב שברכות אלו מברכין בבית חתנים קודם הנשואין ורוצה בו קודם כניסתן לחופה והוא מפני שחבת חופה קונה לעשותה נשואה לכל דיניה ולפיכך מברך תחלה כדרך שאר המצות שמברך עליהן עובר לעשייתן. ודבר זה הביאני להסתכל בדבר ולהתבונן בחופה אם היא מדברי תורה או מדברי סופרים ומה הוא עיקר החופה. ונאמר כי אחר שמצאנו בתורה ארוסה ונשואה חלוקות בדיניהן ידענו שאין הארוסין שהן קיחה בכסף או בשטר או בביאה עושין אותה נשואה אבל ביאה לשם נשואין או חופה שהוא מקום מיוחד ליחוד החתן והכלה או המסירה לשם נשואין קונה אותה לגמרי ועושה אותה נשואה לכל דבר כי כן בארו ז"ל שחבת חופה קונה אחר שנסתפק להם זה וביאורם זה נראה שהיה בדרך שהלכו בו הפילוסופים שהוציאו בדרך המופת שהטוב והנבחר לחושק שלא יבעל חשוקתו לפי שבבעילה יסתלק עמה לשעתה הרצון החשקי והחבובי ולפיכך החבה הקרובה שהיה חבת החופה קונה והחופה היא מקום יחוד גדול או קטן הן מעצים ואבנים הן מעצי בשמים הן מבגדים ושניהן מיוחדים שם לחבתם ולרב חשקם זה בזה לשם שמים לעיני כל ולא יבזו להם ועם כל זה הצריכו חכמים להתיר אותה לבעלה בברכת חתנים להעיר על הכונה בנשואין כמו שאמרנו

ונראה לומר שמאחר שהתקינו לברך כל שבעה אין להקפיד אם תנשא תחלה לפי שכל שבעה היא המצוה וכמו כן אין להקפיד על ברכת ארוסין להקדימה לאירוסין לפי שהקיחה אינה נגמרת בארוסין שעדיין אינה אשתו. והוא שתקנו להזכיר בה חופה שהיא גמר קיחה והתקינו לומר בה ואסר לנו את הארוסות כי הארוסין הם תחלת קיחה לא